ההיסטוריה של עזה מהתקופות הקדומות ועד הצלבנית עות'מאנית.

ברצועת עזה ישנם אתרים היסטוריים עשירים ומשמעותיים, שכן האזור היה מיושב במשך אלפי שנים והיווה צומת מרכזי בדרכי המסחר הקדומות. הנה כמה מהאתרים ההיסטוריים הבולטים ברצועה:

1. העיר העתיקה של עזה:

• כוללת שכונות היסטוריות כמו שג'עיה ודאראג', עם מבנים עות'מאניים, מבני ציבור מהתקופה הממלוכית ומסגדים עתיקים.

• הרחובות הצרים והמבנים העתיקים משקפים את עזה כעיר מוסלמית מסורתית עם היסטוריה עשירה.

2. המסגד הגדול (מסגד אל-עומארי)

• מסגד עתיק מאוד, שנבנה לראשונה בתקופה הביזנטית ככנסייה והוסב למסגד בתקופה המוסלמית.

• הוא עבר שיפוצים ושחזורים בתקופות שונות (ממלוכית, עות'מאנית ועוד).

3. תל א-סכאנה (Tell es-Sakan)

• אתר ארכיאולוגי מדרום לעיר עזה, מתקופת הברונזה.

• גילו בו שרידי עיר מבוצרת עתיקה, כנראה מהתקופה הכנענית.

• נחשב עד לאחרונה לאחד האתרים החשובים ביותר לחשיפת התרבות הכנענית בדרום הלבנט.

4. נמל עזה העתיק:

• שרידים של נמל קדום שהיווה חלק מנתיבי הסחר של הפיניקים, המצרים ועמים נוספים.

• כיום אזור זה קבור בחלקו, אך בעבר היה נמל מרכזי במסחר הימי לאורך החוף.

5. מנזר סנט פורפיריוס:

• מנזר יווני-אורתודוקסי בעיר עזה, מהעתיקים ביותר בעולם (הוקם במאה ה-5 לספירה).

• נקרא על שם הבישוף פורפיריוס מעזה.

• עדיין פועל ומשמש את הקהילה היוונית-אורתודוקסית הקטנה.

6. קבר השייח' רדוואן

• אתר עלייה לרגל מוסלמי בעיר עזה, שמזוהה עם דמות קדושה מוסלמית מהמאה ה-14.

7. קבר השייח' עג'לין

• נמצא בדרום-מערב העיר, מלווה במסורת מוסלמית ומכונה לעיתים גם "קבר נוח" לפי מסורות מקומיות.

להלן סקירה של אתרים היסטוריים ידועים בבית חנון, דיר אל־בלח, חאן יונס ורפיח – כולם ממוקמים בדרום רצועת עזה והסביבה. חלק מהאתרים נפגעו בשנים האחרונות, אך ההיסטוריה שלהם מתועדת:

1. בית חנון

• שרידי מסגד עתיק (אולי מימי הממלוכים) – במסורת המקומית מיוחס לעיתים לתקופה הממלוכית או אף מוקדמת יותר. מדובר ביישוב בעל שורשים קדומים.

• שרידים ביזנטיים ורומיים – באזור נתגלו בעבר פסיפסים וחומרי בנייה המעידים על יישוב בתקופה הביזנטית.

2. דיר אל־בלח

• הקברים הקנעניים והמצריים (תקופת הברונזה המאוחרת) – אחד האתרים הארכיאולוגיים החשובים ביותר ברצועת עזה. התגלו בו עשרות קברים מימי הממלכה החדשה במצרים (המאה ה־13 לפנה"ס), עם ארונות קבורה מעוטרים בכתובות הירוגליפיות.

• העיר הקדומה "סריופוליס" (Syriopolis) – בתקופה הרומית והביזנטית, ייתכן שזה היה שמה של דיר אל־בלח.

• שרידי חומות וקרמיקה צלבנית – עדויות ליישוב גם בתקופה הצלבנית והאסלאמית המוקדמת.

3. חאן יונס

• החאן הגדול של חאן יונס (ה"מקם" הממלוכי) – נבנה בשנת 1387 ע"י אמיר ממלוכי בשם יונס א-נורוזי בשירות הסולטן ברקוק. החאן היה תחנת דרכים חשובה בדרך בין קהיר לדמשק.

• שרידי העיר העתיקה – סביב החאן קיימים יסודות של מבנים מהתקופה הממלוכית והעות'מאנית.

4. רפיח

• העיר העתיקה של רפיח (רפיה) – מוזכרת כבר במקורות מצריים מהמאה ה־13 לפנה"ס. הייתה גבול מצרים־כנען בתקופות רבות.

• קרב רפיח (217 לפנה"ס) – בין בית תלמי לבית סלאוקוס, מתועד במקורות הלניסטיים.

• שרידים ביזנטיים – כולל פסיפסים וכנסיות שהתגלו באזור.

• תחנת רכבת עות'מאנית – חלק ממסילת הרכבת שהובילה מבאר שבע לעזה והלאה, נבנתה בתחילת המאה ה־20.

האוכלוסייה בעזה, כולל מחנות הפליטים כמו ג'בליה ובית חאנון, מורכבת ברובה משני מרכיבים עיקריים:

1. פליטים פלסטינים וצאצאיהם

המרכיב הדומיננטי מבחינה מספרית ודמוגרפית:

• כ-70%-80% מאוכלוסיית רצועת עזה הם פליטים פלסטינים או צאצאיהם, שגורשו או ברחו מבתיהם במהלך מלחמת 1948 (הנכבה).

• רובם הגיעו מאזורים בדרום הארץ: יפו, לוד, רמלה, באר שבע, אשקלון, מג'דל (אשדוד), ועוד כפרים בנגב ובשפלה.

• הם מרוכזים בעיקר ב־8 מחנות פליטים מוכרים של אונר"א (סוכנות הסעד של האו"ם), כאשר מחנה ג'בליה הוא הגדול מכולם ברצועה.

2. תושבים "מקוריים" של עזה:

• מדובר במשפחות או חמולות שחיו בעיר עזה ובסביבתה עוד לפני 1948.

• אלו כוללים בעיקר תושבים עירוניים ממעמד גבוה יותר לשעבר, משפחות סוחרים, חכמים דתיים, וחמולות מקומיות ותיקות.

דוגמאות לפי מקום:

• עיר עזה: מאוכלסת גם בפליטים וגם בתושבים ותיקים. שכונות כמו שג'אעיה, א-רימאל וא-זיתון כוללות גם פליטים וגם משפחות ותיקות.

• ג'בליה: מחנה הפליטים ג'בליה הוא הגדול ביותר בעזה – בו מתגוררים בעיקר פליטים מצפון הארץ וממרכזה. העיירה ג'בליה הסמוכה כוללת גם אוכלוסייה לא-פליטית מקומית.

• בית חאנון: עיירה צפונית ותיקה, אשר במקור הייתה יישוב חקלאי קטן. כיום היא כוללת גם פליטים שגרים בה או בסמוך לה, אך יש בה גם תושבים מקומיים בני המקום.

מאפיינים דמוגרפיים כלליים של עזה:

• צפיפות אוכלוסין מהגבוהות בעולם – במיוחד במחנות הפליטים.

• שיעור ילודה גבוה מאוד.

• אוכלוסייה צעירה מאוד – מעל 60% מהאוכלוסייה היא מתחת לגיל 25.

• סביבה הומוגנית אתנית ודתית: מוסלמים סונים ברוב המוחלט, עם מיעוט נוצרי קטן בעיר עזה עצמה.

כן, יש עדויות ארכיאולוגיות משמעותיות לקיומה של קהילה יהודית בעזה בתקופות שונות, בעיקר בתקופה הביזנטית (המאה ה-5–6 לספירה), כולל בתי כנסת עם פסיפסים מרשימים.

פסיפס בית הכנסת בעזה

• הממצא המרכזי והידוע ביותר הוא פסיפס מרשים מבית כנסת יהודי שנחשף בעיר עזה בשנת 1965, באזור שכונת רימאל:

  • הפסיפס כולל כתובת ביוונית וברכות עבריות כגון "שלום על ישראל".

  • מופיעים בו סמלים יהודיים מובהקים: מנורת שבעת הקנים, שופר, לולב ואתרוג.

  • הפסיפס מתוארך למאה ה-6 לספירה.

• הפסיפס השתמר היטב ונחשב אחד החשובים שנתגלו בארץ ישראל מתקופת הבית השני ואילך.

• היום הוא מוצג ב"מוזיאון עזה" (Gaza Museum of Archaeology), אם כי נגישותו מוגבלת בשל המצב הביטחוני והשליטה של חמאס.

עדויות נוספות לנוכחות יהודית בעזה

• בתקופת בית שני ואילך, היו יהודים בעזה, והיא אף נזכרת כמקום בו פעל רבן גמליאל.

• בתקופה הרומית והביזנטית, התקיימה קהילה יהודית פעילה בעיר, עם בתי כנסת ומוסדות קהילה.

• במקורות מהתקופה הערבית הקדומה והצלבנית, עדיין יש אזכורים לנוכחות יהודית.

סממנים יהודיים אחרים

• תעודות גניזת קהיר כוללות התכתבויות של סוחרים יהודים עם קהילה יהודית בעזה בימי הביניים.

• שמות יהודיים מופיעים במקורות גאוגרפיים ערביים מימי הביניים.

ברצועת עזה פועלות לאורך השנים מגוון תנועות חברתיות, חלקן בעלות זיקה דתית, פוליטית או אזרחית. הנה סקירה של כמה מהן:

1. חמאס (התנועה האסלאמית)

• אופי: דתי-איסלאמי, לאומי

• היבט חברתי: מעבר לפעילות הצבאית והפוליטית, חמאס מפעילה רשת ענפה של שירותים חברתיים – בתי ספר, מרפאות, עמותות צדקה, ותמיכה במשפחות נזקקות.

• הקשר: הפופולריות של חמאס התחזקה גם בזכות שירותים אלה, שנראו כתחליף לרשות הפלסטינית.

2. החזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP)

• אופי: חילוני-מרקסיסטי

• היבט חברתי: מקדמת עקרונות סוציאליסטיים, תמיכה בפועלים ובאיכרים, ומעורבות בחינוך ובפעילות תרבותית.

• מעמד: היום פחות דומיננטית אך עדיין פעילה במישור החברתי והפוליטי.

3. תנועת פתח

• אופי: לאומית-חילונית

• היבט חברתי: ברצועת עזה נחלשה לאחר השתלטות חמאס ב-2007, אך עדיין פועלת דרך מוסדות חברתיים הקשורים לרשות הפלסטינית.

4. ארגונים אזרחיים עצמאיים (NGOs)

• נושאים: זכויות נשים, פיתוח קהילתי, סיוע לנכים, תמיכה בילדים ונוער.

• דוגמות:

  • Al Mezan Center for Human Rights

  • Palestinian Centre for Human Rights (PCHR)

  • Culture and Free Thought Association (CFTA) – ארגון נשים ונוער שפועל בחאן יונס.

• אתגרים: רבים מהארגונים מתמודדים עם לחצים מצד חמאס ועם מגבלות מימון וחופש פעולה.

5. תנועות נשים

• פועלות לשוויון זכויות, חינוך והגברת השתתפות נשים בחיים הציבוריים. לעיתים נתפסות כאיום על ערכים מסורתיים ולכן סובלות מדיכוי.

6. פעילות מחאה אזרחית מזדמנת

• לדוגמה, מחאת "אנחנו רוצים לחיות" (2019) – מחאה של צעירים עזתים נגד יוקר המחיה ושחיתות חמאס.

• דוכאה באלימות, אך שיקפה קיום של תסיסה אזרחית לא ממוסדת.

אם אתה מעוניין בהיבט מסוים יותר – תנועות נוער, נשים, זכויות אדם או עמותות תרבות וחינוך – אוכל להרחיב בהתאם.

***************"*"""*******************

הטבח בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר 2023, בבוקר שמחת תורה, הוא אחד האירועים הטראומטיים והקשים ביותר במתקפת הפתע של חמאס על ישראל, והוא נחשב לאחד הסמלים המובהקים של זוועות אותו יום. הקיבוץ, שהיה ידוע כקהילה משגשגת ותוססת, ממוקם כ-4 ק"מ מזרחית לרצועת עזה, ונפגע באופן הקשה ביותר מבין יישובי העוטף.
פירוט על האסון בבארי:
* חדירת המחבלים: בבוקר שבת, בשעה 6:56, עם תחילת מתקפת הפתע, חדרו לקיבוץ בארי למעלה ממאה מחבלים של חמאס, חמושים היטב בתחמושת רבה. הם פרצו את המכשולים הישראליים בגבול מול רצועת עזה ונכנסו לקיבוץ משלושה מוקדים שונים – מהשער הקדמי, מהשער האחורי ומפרצה נוספת שיצרו בגדר.
* טבח המוני: המחבלים הסתערו על בתי התושבים, פרצו לממ"דים, רצחו באכזריות חסרת תקדים תושבים, כולל תינוקות, ילדים, נשים וקשישים. רבים מהגופות הושחתו, כולל תיאורים קשים של עריפת ראשים, שיסוף גרונות ושריפת גופות, לעיתים בתוך הבתים כשהתושבים עדיין בחיים. הטבח בבארי גבה את חייהם של 101 אזרחים (כולל חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ), ועל פי הערכות מסוימות גם יותר מכך. מספר הילדים שנרצחו בבארי היה הגבוה ביותר מבין יישובי העוטף.
* חטיפות: בנוסף לטבח, 31 תושבים נחטפו לרצועת עזה. חלקם שוחררו בעסקאות שונות, אך רבים עדיין נמצאים בשבי חמאס או נרצחו בשבי.
* לחימה עיקשת: בשעות הראשונות, נאבקו במחבלים בגבורה בלתי רתעה כיתת הכוננות של הקיבוץ, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל שהצליחו להגיע למקום, למרות שהיו בנחיתות מספרית ואמצעי לחימה מול מאות מחבלים. בקרבות נהרגו 5 מחברי כיתת הכוננות של הקיבוץ (כולל הרבש"ץ אריק קראוניק), 19 לוחמי צה"ל ו8 שוטרי משטרת ישראל. גם כ-108 מחבלים נהרגו בקרבות בתוך הקיבוץ.
* פרשת בני הערובה בבית פסי כהן: אחד האירועים הקשים והמפורסמים ביותר בטבח הוא פרשת בני הערובה בביתה של פסי כהן. כ-40 מחבלים התבצרו בבית עם 15 בני ערובה, במטרה לחטוף אותם לעזה. התנהל משא ומתן דרך הרשתות החברתיות, תוך כדי ירי עז בין לוחמי ימ"מ וצה"ל לבין המחבלים. בסופו של דבר, טנק צה"ל שהגיע למקום ירה שני פגזים אל הבית (אחד לחצר שבה היו כפותים 6 בני ערובה, והשני לגג הבית). בקרב זה נהרגו 12 בני ערובה (בן ערובה נוסף נרצח לפני הקרב) וכל המחבלים, למעט אחד שנכנע. שתי בנות ערובה ניצלו. אירוע זה נמצא עדיין בתחקיר צבאי.
* הרס וחורבן: הקיבוץ נחרב לחלוטין. בתים רבים נשרפו כליל או נפגעו קשות, רכוש נבזז והושחת. המראה של הקיבוץ לאחר הטבח היה קשה מנשוא, והעיד על היקף הזוועה. רק בערבו של 9 באוקטובר הסתיימה מלאכת פינוי הגופות על ידי זק"א.
* פינוי ושיקום: תושבי הקיבוץ ששרדו פונו מבתיהם ועברו להתגורר באופן זמני, תחילה בבתי מלון בים המלח, ולאחר מכן במתחמים זמניים אחרים. הקיבוץ נמצא בתהליך שיקום ארוך ומורכב, הן פיזי והן נפשי, בניסיון לבנות מחדש את הקהילה ואת הבתים.
הטבח בבארי הוא פצע עמוק בזיכרון הלאומי של ישראל, ומשמש תזכורת מתמדת לאכזריות המתקפה ולמחיר הכבד ששולם.

אין "קרב שער הנגב" רשמי או שם ידוע לאירוע ספציפי ביום אסון שמחת תורה (7 באוקטובר 2023) תחת שם זה. ייתכן שאתה מתייחס למספר אירועים שהתרחשו בסמיכות גאוגרפית למועצה אזורית שער הנגב, או באחד היישובים הנמצאים בתחומה, אשר חוו קרבות קשים במיוחד.
המועצה האזורית שער הנגב כוללת יישובים רבים שספגו את מתקפת הפתע של חמאס בצורה אנושה, ביניהם:
* שדרות: העיר ספגה חדירות של מחבלים, קרבות קשים בתוך העיר, השתלטות על תחנת המשטרה וטבח בתושבים.
* מכללת ספיר: ממוקמת בסמוך לשדרות ובשטח המועצה, גם בה התרחשו קרבות עם מחבלים.
* קיבוץ ארז: ספג חדירה של מחבלים.
* קיבוץ ניר עם: הצליח להדוף את המחבלים כמעט לחלוטין, בזכות תושייה של כיתת הכוננות.
* קיבוץ אור הנר: גם הוא חווה ניסיונות חדירה וקרבות.
* קיבוץ נחל עוז: (שייך למועצה אזורית שער הנגב מבחינה מוניציפלית), שבו התרחש טבח קשה וחטיפות.  הבסיסים הצבאיים באזור: כמו בסיס אוגדת עזה (מחנה רעים), בסיס נחל עוז, ומוצבים נוספים, שהותקפו באכזריות ורבים מלוחמיהם נהרגו או נחטפו.
ייתכן שהביטוי "קרב שער הנגב" נועד לתאר את מכלול הקרבות העזים שהתנהלו במרחב הגאוגרפי של המועצה האזורית שער הנגב, הכולל את כל היישובים, הכבישים והצמתים שבהם התרחשו אירועי ירי, חדירות, טבח ולחימה מול מחבלי חמאס.
מאפיינים כלליים של הקרבות באזור שער הנגב ב-7 באוקטובר:
* חדירה רחבת היקף: אלפי מחבלים חצו את גדר הגבול בעשרות נקודות, גם רגלית, וגם באמצעות כלי רכב, אופנועים ורחפנים.
* התקפה משולבת: המתקפה כללה ירי רקטות ומרגמות בלתי פוסק במקביל לחדירה הקרקעית.
* פגיעה באזרחים ובכוחות ביטחון: המחבלים ביצעו מעשי טבח בבתים, רצחו אזרחים בכבישים, ותקפו תחנות משטרה ובסיסים צבאיים.
* תגובה ראשונית מאוחרת ומועטה: כוחות הביטחון הופתעו לחלוטין, ולקח שעות רבות עד שכוחות צבא משמעותיים הצליחו להגיע לאזורים המותקפים ולשלוט באירועים.
* לחימה הרואית של כיתות כוננות ואזרחים: ביישובים רבים, כיתות הכוננות והתושבים עצמם היו אלה שנלחמו ראשונים במחבלים, ובמקרים רבים הצליחו למנוע טבח גדול יותר בזכות גבורתם ותושייתם.
לסיכום, "קרב שער הנגב" אינו שם של אירוע יחיד, אלא ככל הנראה מתאר את מכלול הלחימה והטבח שהתרחשו באזור המועצה האזורית שער הנגב ב-7 באוקטובר 2023.

מושב יכיני, הממוקם בצפון הנגב, קרוב לעיר שדרות ושייך למועצה האזורית שער הנגב, היה אחד היישובים שספגו את מתקפת הפתע של חמאס ב-7 באוקטובר 2023, בבוקר שמחת תורה. הקרב ביכיני היה קשה ומורכב, והותיר אחריו קורבנות רבים.
האירועים במושב יכיני ב-7 באוקטובר:
* חדירת מחבלים: בסביבות השעה 07:40 בבוקר, חוליית מחבלים של חמאס, שמנתה כשמונה מחבלים, פשטה על המושב דרך שער צדדי בכניסה, לאחר שהשער הראשי היה נעול.
* הקרב מול כיתת הכוננות וכוחות הביטחון:
* מיד עם חדירתם, החלה לחימה בין המחבלים לבין כיתת הכוננות של המושב, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל שהגיעו בהדרגה.
* חשוב לציין שכיתת הכוננות של יכיני, שמנתה 18 חברים, הייתה חמושה באקדחים בלבד, למעט הרבש"ץ שהיה מצויד ברובה סער. עובדה זו הקשתה מאוד על הלחימה מול מחבלים חמושים היטב.
* המחבלים התפצלו – חלקם נשארו ליד השער, וחלקם התקדמו לרחוב הראשי תוך שהם תופסים אזרחים בני ערובה, כולל שלושה אזרחים שהגיעו ממסיבת הנובה ונתפסו במיגונית.
* כוחות מג"ב שהגיעו לכניסה למושב ירו על המחבלים, שהחלו לברוח לתוך המושב.
* בהמשך, לוחמי ימ"מ, משטרה ומג"ב, יחד עם אזרחים, הצליחו לחסל את שמונת המחבלים שתקפו את המושב תוך כשלוש שעות.
* במהלך הקרבות, סמ"ש רווית חנה אסייג ז"ל, לוחמת מג"ב, נהרגה כשמחבל שהסתתר במבנה יביל פתח עליה באש. בנוסף, לוחם שב"כ נהרג בקרבות בתוך היישוב.
* אף על פי שלמושב יכיני לא הייתה תוכנית הגנה ספציפית מפני פשיטות, ופיקוד דרום לא ידע במשך שעות ארוכות על היקף המתקפה בו, מיקומו על ציר מרכזי הוביל להגעתם של כוחות רבים לאזור, מה שמנע אסון גדול עוד יותר בתוך המושב עצמו.
* נפגעים ואבדות:
* בטבח במושב יכיני נרצחו 5 תושבים של המושב: אליצור צוריאל חג'בי, יהונתן חג'בי (בן 18), יזהר חג'בי ופלג סאלם, ואדם נוסף.
* בנוסף, כאמור, נהרגו בקרבות במושב שוטרת מג"ב (רווית חנה אסייג ז"ל) ולוחם שב"כ.
* המחבלים המשיכו לכיוון קיבוץ גבים הסמוך, והתמקמו במארב במרכז כביש 34 בין גבים ליכיני. בכביש זה, ובסביבתו, נרצחו 9 אזרחים נוספים בטבח שביצעו אותם מחבלים, בהם לוחם צה"ל וכבאי. בסך הכל נרצחו 13 אזרחים במושב יכיני ובכביש הסמוך לו, וארבעה לוחמים נהרגו בקרבות (שניים ביישוב ושניים בכביש).
* הרס ופינוי: המחבלים הציתו בתים וגרמו נזק לרכוש. תושבי המושב חוו שעות ארוכות של אימה בממ"דים תחת אש. לאחר הקרבות, המושב פונה, ותושביו עברו להתגורר באופן זמני במקומות אחרים.
הטבח והלחימה במושב יכיני הם חלק משרשרת האירועים הקשים והטראומטיים שאירעו בעוטף עזה ב-7 באוקטובר 2023. הם מדגימים את גבורתם של כיתות הכוננות וכוחות הביטחון, וגם את המחיר הכבד של הפתעת המתקפה.