טיולים בהרי ירושלים וסיורים בשפלת יהודה.

אזור הרי ירושלים היה מאז ומתמיד אתגר התיישבותי בשל הטופוגרפיה ההררית, מחסור במים זמינים וריחוק יחסי ממרכזי אוכלוסייה גדולים. למרות זאת, או אולי בגלל זה, הוא משך אליו יוזמות התיישבות חלוציות ובעלות אופי ייחודי. מוצא והר טוב הן שתי דוגמאות בולטות לכך.

היסטוריה והקמה של המושבה מוצא:
* התחלה חלוצית (1860): מוצא נחשבת לאחת ההתיישבויות היהודיות הראשונות מחוץ לחומות ירושלים, ואף הראשונה שהייתה בעלת אופי חקלאי. כבר בשנת 1860, רכש יהושע ילין (בן דוד ילין) יחד עם חותנו, הרב שלמה יחזקאל יהודה, כרם זיתים באזור הכפר הערבי קאלוניה (ששמר את שמו של היישוב הרומי "קולוניה אמאוס"). הם החלו לעבד את האדמה ולנטוע עצים. זה היה מעשה חלוצי ויוצא דופן לתקופתו, כאשר רוב האוכלוסייה היהודית בירושלים התרכזה בתוך החומות וחיה על כספי ה"חלוקה".
* התארגנות ופיתוח (1894): בהמשך, בשנות ה-90 של המאה ה-19, עודד יהושע ילין גופי התיישבות שונים לרכישת קרקעות נוספות. בשנת 1894 הגיעה יוזמה של ארגון "בני ברית", שרכש חלק מהקרקעות באזור והביא ארבע משפחות ראשונות להתיישב במקום, והן הקימו שם מושבה חקלאית. בשנים אלו הוקמו גם מפעלים קטנים כמו בית חרושת לרעפים ולבנים (ה"בית האדום" המפורסם) ויקב.
* מאבקים ומשברים: מוצא סבלה לאורך השנים מקשיים רבים:
* קשיי ביטחון: קרבתה לכפרים ערביים באזור ומיקומה על אם הדרך בין ירושלים ליפו הפכו אותה ליעד לפעולות עוינות ולשודדים.
* מאורעות תרפ"ט (1929): במהלך מאורעות אלו, נטבחו תושבים במושבה ובתי המושבה נהרסו. רבים נמלטו לירושלים ורק לאחר מכן שבו לשקם את המקום. בין הנרצחים היו הרב שלמה זלמן שך ודוד גלצר. ילדי משפחת מקלף (ביניהם מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל) ניצלו מהטבח.
* מלחמת העצמאות: גם במלחמת העצמאות סבלה מוצא קשות, נותקה מירושלים ונמצאה בקו החזית.
* התפתחות מאוחרת: בשנת 1933 הוקם לצידה של המושבה הקטנה "מושב מוצא עילית", והמושבה המקורית כונתה "מוצא תחתית". בשנת 1993 צורפה מוצא לירושלים ואיבדה את מעמדה כיישוב עצמאי.
ייחודה ההיסטורי של מוצא:
* חלוצת ההתיישבות החקלאית: מוצא הייתה פורצת דרך בכך שהוכיחה את האפשרות להתיישבות יהודית חקלאית מחוץ לחומות ירושלים, בניגוד לזרם המרכזי של הישוב הישן שהתמקד בלימוד תורה וחיים על כספי החלוקה.
* סמל להתמודדות ושיקום: סיפורה של מוצא, על אף הקשיים והאסונות שפקדו אותה, הוא סיפור של עקשנות, שיקום וחזרה לאדמה.
* "בית ילין": הבית הראשון שנבנה במוצא, "בית ילין", עומד עד היום ומשמש כמרכז מבקרים המספר את סיפורה של ראשית ההתיישבות החקלאית באזור.
המושבה הר טוב
היסטוריה והקמה:
* יוזמה מיסיונרית כושלת (1883): סיפורה של הר טוב מתחיל ב-1883 בניסיון התיישבות יהודית שיזם המיסיון האנגלי בירושלים. המיסיון רכש אדמות באזור הכפר הערבי ערטוף, וניסה ליישב עליהן משפחות יהודיות במצוקה, בתקווה שימירו את דתן. 25 משפחות עלו למקום, אך רובן שמרו על אורח חיים יהודי. ניסיון זה כשל, ותנאי המחיה הקשים לצד הלחץ המיסיונרי הביאו לנטישת המקום.
* ההקמה היהודית הציונית (1895): ההקמה הממשית של המושבה "הר טוב" (הנקראת על שם הכפר ערטוף) התרחשה בשנת 1895 (חנוכה תרנ"ו). היא הוקמה על ידי "אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל", ארגון של חובבי ציון מבולגריה. שלוש משפחות ראשונות עלו על הקרקע, ביניהן משפחת בכור ישראל גירון (ששימש כמוכתר הראשון).
* קשיי קיום: בניגוד לרוב מושבות העלייה הראשונה שנתמכו על ידי הברון רוטשילד או יק"א, הר טוב לא זכתה לתמיכה משמעותית מצד המוסדות המיישבים. המתיישבים התמודדו עם קשיים כלכליים עצומים, תנאי טבע קשים, ריחוק, ובמיוחד קשיי ביטחון. הם עסקו בעיקר בחקלאות.
* מאורעות ושיקום:
* מאורעות תרפ"ט (1929): כמו מוצא, גם הר טוב נפגעה קשות במאורעות 1929. המתיישבים נאלצו לנטוש את המושבה, אך שבו לאחר כשנה ושיקמו אותה.
* מלחמת העצמאות (1948): במלחמת העצמאות, נותקה המושבה ממרכז הארץ והייתה נתונה למצור והתקפות. לבסוף, לאחר קרבות קשים, נפלה המושבה לידי הלגיון הערבי ובתיה נהרסו.
* לאחר קום המדינה: על חורבות המושבה הוקם בשנת 1950 המושב נחם (שנקרא על שם אחד מבני שבט יהודה, "נחם אבי קעילה הרמי"), שיושב בעולים מתימן וקוצ'ין. אזור התעשייה הר-טוב הסמוך, נושא גם הוא את שם המושבה ההיסטורית.
ייחודה ההיסטורי של הר טוב:
* מושבה עצמאית ללא תמיכת הברון: הר טוב הייתה מושבה ייחודית בכך שהוקמה ושגשגה (במידה מסוימת) ללא התמיכה הכספית והניהולית הנרחבת של הברון רוטשילד, בניגוד לרוב המושבות האחרות של העלייה הראשונה. זה מעיד על עוצמת החלוציות וההתמדה של מייסדיה.
* התיישבות בולגרית-יהודית: היא מסמלת את חלקה של יהדות בולגריה במפעל ההתיישבות בארץ ישראל.
* סמל למאבק על הקיום: סיפורה של הר טוב הוא סיפור של מאבק עיקש על קיום יהודי חקלאי באזור קשה וחשוף, ששילם מחיר כבד במאורעות ובמלחמה.
לסיכום, מוצא והר טוב הן שתי מושבות חלוציות בהרי ירושלים, ששתיהן מייצגות את ראשית ההתיישבות היהודית מחוץ לחומות ירושלים, כל אחת בדרכה. הן מדגימות את האתגרים העצומים של ההתיישבות באזור ההררי, את קשיי הביטחון ואת עקשנותם של המתיישבים בדרך להגשמת חלומם הציוני והחקלאי. סיפורן הוא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה של ירושלים ושל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.

בהחלט. אזור ירושלים וסביבתה היה מוקד חשוב להתיישבות יהודית, עוד לפני הקמת המדינה. להלן סקירה של המושבות המרכזיות שהיו קיימות לפני 1948, יחד עם היסטוריה קצרה של כל אחת:
מושבות בתוך ובסמוך לירושלים:
* המושבה הגרמנית (ירושלים):
* הקמה: 1873, על ידי הטמפלרים – כת נוצרית פרוטסטנטית מגרמניה. לא מושבה יהודית, אך חלק בלתי נפרד מנוף ההתיישבות באזור.
* היסטוריה: הטמפלרים הגיעו במטרה להקים "ממלכת שמיים" בארץ הקודש ולהביא גאולה. הם היו חקלאים ובעלי מלאכה מיומנים, והביאו שיטות בנייה וחקלאות מודרניות. המושבה תוכננה בקפידה עם רחובות רחבים, בתים איכותיים מאבן (רבים מהם קיימים עד היום), גינות, ובתי מלאכה. הם גידלו ירקות, גידולי שדה, כרמים, והקימו יקבים ובתי בד. המושבה שגשגה והפכה למרכז תרבותי וכלכלי חשוב.
* סוף דרכה: עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, חלק מהטמפלרים תמכו באידיאולוגיה זו. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהוכרזה גרמניה מדינת אויב, גורשו הטמפלרים (רובם לאוסטרליה, מעטים חזרו לגרמניה) מארץ ישראל על ידי הבריטים (חלקם רוכזו במחנות מעצר). לאחר קום המדינה, יושבו חלק מבתיהם בעולים חדשים. כיום המושבה היא שכונה יוקרתית ויפה בירושלים, ואחד ממרכזי הבילוי בעיר.
* מוצא (מוצא תחתית ומוצא עילית):
* הקמה: 1860 (רכישת הקרקע הראשונה), 1894 (התיישבות מאורגנת). מוצא נחשבת לאחת מראשונות ההתיישבויות החקלאיות היהודיות מחוץ לחומות ירושלים.
* היסטוריה: את הזרעים למושבה זרע יהושע ילין, שרכש את כרם הזיתים הראשון. ההתיישבות המאורגנת החלה על ידי "בני ברית", והגיעו מספר משפחות לעבד את האדמה, לנטוע עצי פרי, לטפל בזיתים ולהקים לול תרנגולות. בהמשך הוקם גם יקב קטן, וכן "הבית האדום" (בית חרושת לרעפים ולבנים).
* קשיים ומאורעות: המושבה סבלה מקשיי ביטחון קשים בשל מיקומה על הדרך ליפו וקרבתה לכפרים ערביים. השיא היה במאורעות תרפ"ט (1929), אז הותקפו המתיישבים, שישה מהם נרצחו (ביניהם בני משפחת מקלף, למעט הילדים שניצלו), הבתים נשרפו והמקום ננטש זמנית. לאחר מכן שוקם היישוב.
* מוצא עילית: ב-1933 הוקם על גבעה סמוכה "מושב מוצא עילית" כהרחבה של היישוב, והוא שימש כמעין "עיר גנים" קטנה לאנשי ירושלים.
* גורל: במלחמת העצמאות (1948) הייתה מוצא בקו החזית וסבלה קשות, אך לא ננטשה לחלוטין. כיום היא חלק מהשטח המוניציפלי של ירושלים.
* נווה יעקב:
* הקמה: 1924, כשכונה חקלאית על ידי "אגודת נווה יעקב" של פועלים דתיים מירושלים.
* היסטוריה: המטרה הייתה להקים יישוב המשלב תורה ועבודה, מצפון לירושלים, על קרקעות שרכש הקק"ל. המתיישבים עסקו בחקלאות, בעיקר ירקות. המקום היה מרוחק יחסית וסבל מבעיות ביטחון קשות לאורך כל שנות קיומו, במיוחד בתקופת המרד הערבי הגדול (1936-1939) ומלחמת העצמאות.
* גורל: במלחמת העצמאות, נותקה נווה יעקב מכלל היישוב היהודי ונפלה לידי הלגיון הערבי הירדני, לאחר קרבות קשים. תושביה פונו, ובתיה נהרסו כליל. המקום נשאר בשליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים (1967). לאחר 1967, הוקמה השכונה הירושלמית הגדולה "נווה יעקב" על חורבותיה, ושילבה בתוכה גם שרידים מהמושבה המקורית.
מושבות בהרי ירושלים (אזור בית שמש של ימינו):
* הר טוב:
* הקמה: 1895 (חנוכה תרנ"ו), על ידי "אגודת אחים ליישוב ארץ ישראל" של חובבי ציון מבולגריה.
* היסטוריה: המושבה הוקמה באזור עמק שורק, סמוך לכפר הערבי "ערטוף" (שמו של המקום נגזר משם הכפר). זו הייתה אחת המושבות הבודדות שלא נהנו מתמיכת הברון רוטשילד, והמתיישבים נאבקו קשות על קיומם. הם עסקו בחקלאות, בעיקר בגידולי שדה.
* קשיים וגורל: כמו מוצא, גם הר טוב נפגעה קשות במאורעות תרפ"ט (1929), ננטשה ושוקמה. במלחמת העצמאות (1948) הייתה המושבה בחזית הלחימה על הדרך לירושלים. היא נותקה, הותקפה שוב ושוב, ובסופו של דבר נפלה לידי הלגיון הערבי. בתיה נהרסו כליל והיא נותרה בחורבנה.
* לאחר המלחמה: על חורבות המושבה הוקם בשנת 1950 המושב נחם. אזור התעשייה "הר טוב" הסמוך נקרא על שם המושבה ההיסטורית.
* קסטל (מעוז):
* הקמה: קסטל הוא למעשה גבעה אסטרטגית שעליה ניצב מבצר (ששמו קסטל מהמילה הלטינית "מצודה"). למרות שאינה "מושבה" קלאסית, הוקם למרגלותיה "מעוז" – יישוב עובדים קטן (לימים נקרא מעוז ציון).
* היסטוריה: מעוז ציון הוקמה בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי פועלים יהודים שעבדו בסלילת הכביש לירושלים. היישוב התפתח כיישוב עובדים וחקלאים זעירים, והיה בעל חשיבות אסטרטגית בשל מיקומו למרגלות הקסטל, השולט על הדרך לירושלים.
* מלחמת העצמאות: הקסטל והיישוב שלמרגלותיו היו זירה לקרבות קשים במלחמת העצמאות (מבצע נחשון). השליטה על הקסטל הייתה חיונית לפריצת הדרך לירושלים הנצורה. לאחר קרבות עזים, נכבש הקסטל על ידי הפלמ"ח, והיישוב הערבי הסמוך (קאלוניה) ננטש.
* לאחר המלחמה: מעוז ציון התפתחה לאחר המלחמה והיא כיום שכונה גדולה ומשגשגת בעיר מבשרת ציון, המשמרת את השם ההיסטורי.
מושבה טמפלרית נוספת באזור:
* עמק רפאים (רפאים / ריפאים):
* הקמה: 1878, מושבה טמפלרית נוספת, קטנה יותר, שהוקמה בעמק רפאים דרומית למושבה הגרמנית.
* היסטוריה: שימשה בעיקר לחקלאות, גידולי שדה ומשק חי. תכנונה היה דומה למושבה הגרמנית, אך בקנה מידה קטן יותר. גם כאן בנו הטמפלרים בתים יפים ואיכותיים.
* גורל: עם גירוש הטמפלרים, נטשו את המקום. כיום השכונה "רחביה" בירושלים הוקמה על חלק מאדמותיה, ורחוב "רפאים" משמר את השם. חלק מהבתים הטמפלרים נשתמרו ומשמשים למגורים.
לסיכום:
המושבות באזור ירושלים, בין אם יהודיות או טמפלריות, מייצגות תקופה של חלוציות, התמודדות עם קשיים אדירים, וחתירה בלתי פוסקת ליישב את הארץ. הן סבלו רבות מבעיות ביטחון וכלכלה, אך גם הניחו את היסודות להתיישבות המודרנית באזור. סיפורן שזור בסיפורה של ירושלים המתפתחת ושל בניין הארץ לפני הקמת מדינת ישראל.

בהחלט, מבשרת ציון, הקסטל, דיר עזיז והמחצבות הן חלק מסיפור היסטורי מרתק של התיישבות, מאבק, ופיתוח באזור הרי ירושלים. נסקור את ההיסטוריה של כל אחד מהם ואת הקשר ביניהם.
מבשרת ציון: מראשיתה ועד איחודה
מבשרת ציון של ימינו היא מועצה מקומית גדולה ועשירה, אך היא מורכבת מאיחוד של מספר יישובים קטנים יותר, בעלי היסטוריה ייחודית:
1. מעוז ציון (ה"חלק הצפוני" של מבשרת):
* הקמה: מעוז ציון הוקמה בשנות ה-20 של המאה ה-20 (יש אומדנים שונים, בערך 1926-1928) כמושבת פועלים. היא הוקמה בעיקר על ידי פועלים יהודים שעבדו בסלילת הכביש העולה לירושלים, באזור ששימש בעבר מחנה של סוללי דרכים.
* אופי היישוב: מעוז ציון הייתה יישוב קטן וצנוע, שנועד לספק מקום מגורים קבוע לפועלים ולעבד אדמות זעירות. היא הייתה בעלת אופי כפרי למחצה וקהילתי.
* מלחמת העצמאות: מעוז ציון הייתה בעלת חשיבות אסטרטגית עליונה במלחמת העצמאות. היא שוכנת למרגלות הקסטל, וכיישוב יהודי יחיד באזור ערבי סבלה קשות מהתקפות. תושביה השתתפו באופן פעיל בקרבות על הדרך לירושלים ובמיוחד בקרב על הקסטל. עם תום המלחמה, נשארה במקומה, והפכה למעין "שער לירושלים".
* לאחר הקמת המדינה: היישוב המשיך להתקיים, ועם השנים קלט עולים חדשים והתרחב.
2. מבשרת ירושלים (ה"חלק הדרומי" של מבשרת):
* הקמה: מבשרת ירושלים הוקמה בשנת 1951 כמעברה גדולה לעולים חדשים, בעיקר מעיראק, כורדיסטאן ותימן. היא הוקמה על שטחים שהיו בבעלות ערבית לפני 1948 (כמו שטחי הכפר דיר עזיז, עליו נרחיב בהמשך).
* אופי היישוב: המעברה סבלה מקשיי קליטה אופייניים: צפיפות, תנאי דיור ירודים (אוהלים, פחונים), קשיי תעסוקה, ומחסור בתשתיות בסיסיות. עם השנים החלה המעברה להתפתח ליישוב קבע עם בתים בנויים.
* מטרה: המטרה בהקמתה הייתה לספק פתרונות דיור דחופים למאות אלפי עולים שהגיעו לישראל, תוך ניסיון לפזר את האוכלוסייה ולפתח את הפריפריה.
3. איחוד ופיתוח:
* בשנת 1963 הוחלט לאחד את שני היישובים הנפרדים, מעוז ציון ומבשרת ירושלים, ליישוב אחד שנקרא מבשרת ציון. השם החדש מבשר את בואו של המשיח ושל גאולת ציון (ירושלים), בהיותו היישוב האחרון לפני הכניסה לעיר.
* מאז האיחוד, מבשרת ציון עברה תהליכי פיתוח מואצים. היא הפכה ליישוב מבוסס וגדול, אליו עברו משפחות אמידות מירושלים וממרכז הארץ. נבנו בה שכונות חדשות, בתי ספר, מרכזי קניות ותעשייה קלה.
* כיום: מבשרת ציון היא מועצה מקומית משגשגת, המשמשת כמרכז אזורי חשוב. היא ידועה ברמת חיים גבוהה, אוכלוסייה מגוונת, ומיקום אטרקטיבי בסמוך לירושלים.
הקסטל: סמל למאבק על ירושלים
* היסטוריה קדומה: גבעת הקסטל (בערבית: אל-קסטל) היא אתר בעל חשיבות אסטרטגית מימים ימימה. היא שולטת על הדרך העולה לירושלים מכיוון השפלה. במקום נמצאו שרידים ארכיאולוגיים המעידים על התיישבות קדומה, כנראה מצודה רומית קטנה (קאסטלום – ומכאן שמו).
* הכפר הערבי אל-קסטל: לפני מלחמת העצמאות, שכן על הגבעה ובסביבתה כפר ערבי קטן בשם אל-קסטל. תושביו התפרנסו בעיקר מחקלאות.
* מלחמת העצמאות (1948): הקסטל הפך לאחד מסמלי הקרבות הקשים על הדרך לירושלים במלחמת העצמאות. השליטה עליו הייתה חיונית לשמירה על דרך זו פתוחה.
* בתחילת 1948, היה הקסטל נתון לשליטת כוחות ערביים בלתי סדירים, בעיקר תחת פיקודו של עבד אל-קאדר אל-חוסייני (מפקד כוחות הג'יהאד הקדוש באזור ירושלים).
* במסגרת מבצע נחשון (אפריל 1948), שנועד לפרוץ את הדרך לירושלים הנצורה, יצאו כוחות הפלמ"ח (הגדוד הרביעי) לכיבוש הקסטל. הקרבות על הקסטל היו עזים ורצופים. הכוחות היהודים כבשו את הקסטל כמה פעמים ונאלצו לסגת ממנו.
* האירוע המכונן היה ב-8 באפריל 1948, כאשר עבד אל-קאדר אל-חוסייני נהרג במהלך ניסיון ערבי לכבוש מחדש את הקסטל. מותו פגע קשות במורל הערבי.
* למחרת, ב-9 באפריל, כבשו כוחות הפלמ"ח את הקסטל סופית, והוא נשאר בידיים יהודיות עד סיום המלחמה.
* כיום: הקסטל הוא גן לאומי ואתר מורשת לאומית, המנציח את קרבות מלחמת העצמאות. המבקרים יכולים לראות את שרידי המצודה, תעלות הקשר, עמדות הקרב, ולהבין את חשיבותה האסטרטגית. הוא מוקד משיכה למטיילים ולחובבי היסטוריה.
דיר עזיז (שרידי כפר ערבי)
* היסטוריה: דיר עזיז (Deir Aziz) היה כפר ערבי קטן ששכן באזור שבו הוקמה מאוחר יותר מבשרת ירושלים (לימים מבשרת ציון). כמו כפרים ערביים רבים אחרים באזור, תושביו התפרנסו בעיקר מחקלאות, גידול עצי פרי, זיתים וגידולי שדה.
* מלחמת העצמאות: במהלך מלחמת העצמאות, עם התרחבות הלחימה באזור ירושלים ובמיוחד סביב הקסטל והדרך לעיר, נטשו תושבי הכפר את בתיהם. רוב הכפרים הערביים בסביבת הקסטל (כמו קאלוניה, עין כרם, וכו') ננטשו במהלך הקרבות.
* לאחר המלחמה: לאחר מלחמת העצמאות, הפך שטח הכפר הנטוש לנכס מדינה, ועל חלק משטחו הוקמה כאמור מעברת מבשרת ירושלים. כיום אין זכר לכפר המקורי, והוא נבלע במרקם העירוני של מבשרת ציון.
המחצבות של מבשרת ציון
* הקמה ותפעול: אזור הרי ירושלים עשיר בסלעי גיר וכורכר, שהם חומר גלם מצוין לבנייה ולסלילת כבישים. כבר בתקופה העות'מאנית, וביתר שאת בתקופת המנדט הבריטי ובראשית ימי המדינה, הוקמו באזור מבשרת ציון מחצבות רבות.
* חשיבות: מחצבות אלו מילאו תפקיד מכריע בפיתוח התשתיות ובבנייה בירושלים ובסביבתה. הן סיפקו אבנים לבניית בתים (בייחוד "אבן ירושלמית" המפורסמת), חצץ לסלילת כבישים, וסיד לבנייה.
* תעסוקה: המחצבות היוו מקור תעסוקה חשוב לפועלים יהודים (כמו אלה שהקימו את מעוז ציון) וערבים כאחד.  השפעה סביבתית: פעילות המחצבות יצרה שינוי נופי משמעותי באזור. גבעות נחצבו, נוצרו בורות וחורים, והאבק הרב פגע בסביבה.
* שינויים עד ימינו:
* רוב המחצבות הגדולות באזור נסגרו עם השנים, הן מסיבות סביבתיות והן בשל העתקת פעילות החציבה לאזורים מרוחקים יותר או שימוש בחומרי בנייה אחרים.
* שטחים רבים ששימשו כמחצבות עברו תהליכי שיקום נופי ושיקום סביבתי, חלקם הוסבו לפארקים, לאתרי טיולים, או לשטחי פיתוח ובינוי.
* עם זאת, עדיין ניתן לראות באזור סימנים לפעילות חציבה ענפה בעבר, כולל קירות חצובים חשופים ושינויים טופוגרפיים בולטים.
* חלק מהמחצבות הקטנות שימשו בעבר (ואולי עדיין משמשות) לחציבה של אבן ירושלמית יוקרתית, אך בהיקפים קטנים יותר.
לסיכום, מבשרת ציון, הקסטל, דיר עזיז והמחצבות שסביבן הם חלק מפאזל היסטורי עשיר המדגים את הדינמיקה של ההתיישבות היהודית והערבית בארץ ישראל, את המאבק על השליטה בקרקע ובדרכים החשובות, ואת תהליכי הפיתוח והשינוי שהאזור עבר מהתקופה העות'מאנית ועד ימינו.

אזורי ירושלים ופרוזדור ירושלים עשירים בהיסטוריה התיישבותית ייחודית, ובמיוחד סיפורם של היישובים שהוקמו בהם לפני קום המדינה ואחריה. בית זית, נווה אילן, שורש ובית מאיר הם דוגמאות מצוינות ליישובים שחוו תהפוכות, מאבקים והתפתחות מרתקת.
בית זית: מושב ירושלמי ותיק
היסטוריה והקמה:
בית זית הוא מושב הנמצא במבואות המערביים של ירושלים, צמוד לנחל שורק. המושב הוקם בשנת 1949 (לאחר קום המדינה) על ידי עולים מיוגוסלביה, רומניה וצפון אפריקה. הוא הוקם על אדמות הכפר הערבי הנטוש עין כארם אל-בלד וח'ירבת בית מזה. המייסדים, שרבים מהם היו ניצולי שואה, חלמו להקים יישוב חקלאי פורח בסמוך לעיר הבירה.
מאפיינים וייחוד:
* חקלאות: המושב התבסס על חקלאות, בעיקר גידולי שדה, כרמים (ענבי יין ומאכל), מטעים, לולים ורפתות. האדמה הפורייה יחסית בקרבת עין כרם אפשרה זאת.
* אגם בית זית: בשנות ה-50 של המאה ה-20 נבנה בסמוך למושב סכר בית זית על נחל שורק, שיצר אגם מלאכותי (אגם בית זית). האגם נועד לאגור מי שיטפונות ולהזין את מי התהום, אך גם הפך לאטרקציה טבעית יפהפייה באזור.
* קליטת עלייה: המושב עבר תהליכי קליטת עלייה ופיתוח לאורך השנים, והצליח להתבסס כמושב שיתופי מצליח.
* שינוי אופי: כמו מושבים רבים בפרוזדור ירושלים, עם השנים השתנה אופיו ממושב חקלאי טהור ליישוב קהילתי-כפרי יוקרתי, שרבים מתושביו עובדים בירושלים. הוא ידוע באיכות החיים הגבוהה ובקרבתו לעיר.
נווה אילן: מקיבוץ חלוצי ליישוב קהילתי
היסטוריה והקמה:
נווה אילן הוא יישוב קהילתי השוכן על שלוחת הר בפרוזדור ירושלים, בין אבו גוש לשער הגיא. סיפורו של נווה אילן מתחיל הרבה לפני הפיכתו ליישוב קהילתי:
* ראשיתו כקיבוץ (1946): נווה אילן הוקמה כקיבוץ ניסיוני של קבוצת עולים מצרפת ובלגיה, רובם ניצולי שואה, שהתחנכו בצרפת. הם עלו על הקרקע ב-1946 במסגרת התיישבות "חומה ומגדל", במטרה לחסום את הדרך הערבית לירושלים מכיוון החוף ולשמור על הדרך העולה לירושלים היהודית.
* חשיבות אסטרטגית: מיקומו של הקיבוץ היה אסטרטגי במיוחד – הוא צפה על כביש תל אביב-ירושלים (כיום כביש 1) ועל ואדיות חשובים.
* מלחמת העצמאות: במלחמת העצמאות, מילא נווה אילן תפקיד מרכזי במערכה על הדרך לירושלים. חברי הקיבוץ והמגינים שהצטרפו אליהם הגנו בגבורה על הנקודה, סייעו בשמירה על הדרך פתוחה ואף השתתפו בקרבות לפריצת המצור. הם סבלו מהפגזות והתקפות קשות.
* משבר והתפרקות (שנות ה-60): לאחר המלחמה, הקיבוץ התקשה לשקם את עצמו. הקשיים הכלכליים, ריחוקו ממרכזי אוכלוסייה, ואופיו המיוחד של החברים (חוסר ניסיון חקלאי) הובילו למשבר. בשנות ה-60, בעקבות קשיים דמוגרפיים וכלכליים, הקיבוץ התפרק.
* הקמה מחדש כיישוב קהילתי (שנות ה-80): בשנות ה-80, החלה יוזמה להקים במקום יישוב קהילתי חדש. בתיו הנטושים של הקיבוץ נהרסו ברובם, והחלה בנייה של שכונות ובתים פרטיים. קהילה חדשה ומגוונת של משפחות צעירות עברה למקום.
* כיום: נווה אילן הוא יישוב קהילתי מבוסס וגדול, הידוע באיכות החיים הגבוהה, הנוף המרהיב, ואוכלוסייה מגוונת. במקום פועל גם אולפן טלוויזיה גדול (אולפני JCS, כיום אולפני נווה אילן).
שורש: קיבוץ ששינה את פניו
היסטוריה והקמה:
שורש הוא קיבוץ השוכן על רכס בהרי ירושלים, בסמוך לכביש 1. הקיבוץ הוקם בשנת 1948 (סמוך לאחר קום המדינה), על ידי קבוצת פלמ"חניקים ניצולי שואה מאירופה (רובם ממוצא הונגרי, פולני ורומני). הם התיישבו על אדמות הכפר הערבי הנטוש בית סוסין.
מאפיינים וייחוד:
* קיבוץ חקלאי: שורש היה קיבוץ חקלאי קלאסי, שהתבסס על גידולי שדה, מטעים, לול, רפת, ומחלבה. כמו קיבוצים רבים בתקופת המדינה הצעירה, הוא סבל מקשיי התבססות רבים, כולל בעיות מים וביטחון.
* ביטחון: בשל מיקומו האסטרטגי, סבל הקיבוץ מבעיות ביטחון לאורך השנים, כולל חדירות מסתננים מגבול ירדן.
* הפרטה ושינוי: כמו קיבוצים רבים בישראל, גם שורש עבר בשנות ה-90 של המאה ה-20 תהליכים של הפרטה ושינוי אורח חיים. הכלכלה השיתופית נחלשה, והחלו להיבנות הרחבות קהילתיות של בתים פרטיים עבור תושבים שאינם חברי קיבוץ.
* כיום: שורש הוא יישוב בעל אופי כפרי-קהילתי, המשלב את מאפייני הקיבוץ ההיסטורי עם מאפייני יישוב קהילתי מודרני. הוא מבוקש למגורים בשל מיקומו, הנופים המקיפים אותו ואיכות הסביבה.
בית מאיר: מושב דתי בהרי יהודה
היסטוריה והקמה:
בית מאיר הוא מושב של הפועל המזרחי (הזרם הדתי-ציוני) השוכן בפרוזדור ירושלים, בין אבו גוש לאזור שער הגיא. המושב הוקם בשנת 1950 על ידי עולים מצפון אפריקה (בעיקר ממרוקו). הוא נקרא על שם הרב מאיר בר-אילן (ברלין), ממנהיגי תנועת "המזרחי" בארץ ישראל ובגולה. המושב הוקם על אדמות הכפר הערבי הנטוש בית מח'סיר.
מאפיינים וייחוד:
* אופי דתי-ציוני: בית מאיר הוא מושב שומר מצוות, שהוקם במטרה לשלב תורה ועבודה באווירה דתית-קהילתית.
* חקלאות ושילוב קהילה: בתחילה התבסס המושב על ענפי חקלאות כמו לול, רפת וגידולי שדה. עם השנים, כמו מושבים רבים, השתנה אופיו והיום הוא בעיקר יישוב קהילתי כפרי-דתי, שרבים מתושביו עובדים מחוץ למושב.
* יערות קק"ל: המושב מוקף ביערות קק"ל יפהפיים (כמו יער מנשה ויערות הסביבה), שהם אזור נופש וטיולים פופולרי.
* שריפות: האזור ההררי, המכוסה צמחייה, סובל לעיתים משריפות יער גדולות, וגם בית מאיר נפגע מכך בעבר.
לסיכום:
היישובים בית זית, נווה אילן, שורש ובית מאיר הם חלק בלתי נפרד מסיפורה של ההתיישבות באזור הרי ירושלים ופרוזדור ירושלים. הם מייצגים גלי עלייה שונים, אידיאולוגיות חלוציות מגוונות (קיבוץ, מושב, דתי-לאומי), ואתגרים משותפים של ביטחון, התמודדות עם תנאי טבע קשים, ושינויים כלכליים וחברתיים לאורך עשרות שנים. סיפורם משקף את התפתחות החברה הישראלית ואת התהפוכות שעברו יישובים חקלאיים שהפכו עם הזמן ליישובים קהילתיים, אך שומרים על מורשתם ההיסטורית.
יש לך עניין ביישובים ספציפיים אחרים באזור, או שאולי תרצה לדעת יותר על הקשר בין היישובים הללו למאבקים על ירושלים?

הקרבות סביב ירושלים במלחמת העצמאות היו קריטיים, בעיקר בשל הניסיון לשמור על הדרך לעיר פתוחה ולאפשר אספקת מזון, מים ותחמושת. האזורים שציינת – הקסטל, הר אדר (גבעת הרדאר), מעלה החמישה וקריית ענבים – היו נקודות אסטרטגיות מרכזיות במאבק זה. הנה הסבר על כל אחד מהם:
הקסטל
החשיבות האסטרטגית: הקסטל (כיום נמצא בשטח מבשרת ציון) הוא גבעה השולטת על כביש ירושלים-תל אביב (כיום כביש 1), שהיה אז הדרך היחידה לירושלים. השליטה על הקסטל הייתה חיונית כדי להבטיח את מעבר השיירות לעיר הנצורה.
הקרבות: סביב הקסטל התנהל אחד הקרבות המפורסמים והקשים במלחמת העצמאות, במסגרת "מבצע נחשון" (אפריל 1948).
* כיבוש ראשוני: ב-3 באפריל 1948 כוחות הפלמ"ח (חטיבת הראל) כבשו את הקסטל כמעט ללא התנגדות, לאחר שהערבים נטשו את המקום.
* מתקפת הנגד הערבית: כוחות הפלמ"ח הוחלפו בכוחות חי"ש (חיל השדה) פחות מנוסים. למחרת החלה מתקפת נגד ערבית כבדה. המצב הידרדר, וב-8 באפריל, בשיא הקרבות, נהרג עבד אל-קאדר אל-חוסייני, מפקד הכוחות הערביים באזור ירושלים. מותו גרם לנסיגה המונית של הלוחמים הערבים, שיצאו להלווייתו.
* כיבוש מחודש: מות אל-חוסייני יצר הזדמנות, וב-9 באפריל כוחות הפלמ"ח והחי"ש כבשו מחדש את הקסטל. הקרב על הקסטל, שהתנהל על פני מספר ימים, היה עקוב מדם והסתיים בניצחון ישראלי, שפתח את הדרך לירושלים באופן זמני.
הר אדר (גבעת הרדאר)
החשיבות האסטרטגית: גבעת הרדאר, הממוקמת כיום בשטח היישוב הר אדר, היא גבעה גבוהה השולטת על ציר התנועה באזור ועל הדרך הצפונית לירושלים ורמאללה. שמה של הגבעה נבע ממתקן ממסר רדיו-טלפון בריטי שנראה כמו צלחת מכ"ם (רדאר).
הקרבות: גבעת הרדאר הייתה נקודת מפתח בקרבות מלחמת העצמאות ובמלחמת ששת הימים.
* מלחמת העצמאות: במאי 1948, בסמוך לסיום המנדט הבריטי, הגבעה נתפסה על ידי כוחות ערביים. נעשו מספר ניסיונות של הפלמ"ח לכבוש אותה, אך הם כשלו. במיוחד, ב-23 באפריל 1948, במסגרת "מבצע יבוסי", כוח פלמ"ח שנע לכיוון נבי סמואל נתקל במחסומים ובהתקפות באזור הרדאר וספג אבדות קשות (38 הרוגים). הגבעה נותרה בשליטה ירדנית עד מלחמת ששת הימים.
* מלחמת ששת הימים: רק במלחמת ששת הימים, ביוני 1967, נכבשה גבעת הרדאר על ידי כוחות צה"ל (חטיבת הראל), ובכך נפתחה הדרך לנבי סמואל ולרמאללה.
מעלה החמישה
החשיבות האסטרטגית: מעלה החמישה, קיבוץ שהוקם ב-1938, ממוקם על רכס בהרי ירושלים ושימש כנקודת אחיזה חשובה להגנה על הדרך לירושלים מהצפון וממערב.
הקרבות:
* מעלה החמישה ספגה התקפות רבות לאורך המלחמה, במיוחד באפריל 1948, כאשר הלגיון הערבי ניסה להתקדם לעבר ירושלים ולחסום את דרכי הגישה.
* במהלך "מבצע יבוסי" (אפריל 1948), נערכו באזור קרבות קשים. מעלה החמישה שימשה כבסיס יציאה לפעולות התקפיות וכנקודת הגנה קריטית. בקרבות אלה, שהיו חלק מהמערכה על ירושלים, הגן הקיבוץ על עצמו ועל דרכי הגישה לעיר.
קריית ענבים
החשיבות האסטרטגית: קיבוץ קריית ענבים, שהוקם ב-1920, הוא אחד הקיבוצים הוותיקים בהרי ירושלים. הוא שימש כבסיס אימונים, מרכז לוגיסטי וחוד החנית של הכוחות היהודיים במאבק על ירושלים. בית הקברות הצבאי של קריית ענבים הוא מקום מנוחתם של רבים מלוחמי חטיבת הראל שנפלו בקרבות סביב ירושלים.
הקרבות:
* בסיס קדמי: קריית ענבים הייתה נקודת יציאה חשובה לפעולות רבות במהלך מלחמת העצמאות באזור ירושלים. היא שימשה כבסיס לוגיסטי ואסטרטגי עבור כוחות הפלמ"ח והחי"ש, במיוחד עבור חטיבת הראל.
* התקפות על הקיבוץ: הקיבוץ עצמו ספג התקפות, במיוחד בחודש מאי 1948. ב-26 במאי 1948, כוח משוריין של הלגיון הירדני תקף את קריית ענבים והגיע עד לגדרות היישוב. לאחר קרב קשה, ההתקפה נבלמה כקילומטר אחד מצפון ליישוב, שם נקבע קו הגבול בין ישראל לירדן עד למלחמת ששת הימים.
* תפקיד בהגנה על ירושלים: קריית ענבים מילאה תפקיד מרכזי בהגנה על הדרך לירושלים ועל היישובים היהודיים בסביבה.
לסיכום, הקרבות באזורים אלו היו מכריעים במערכה על ירושלים במלחמת העצמאות. הם הדגימו את הקשיים העצומים שלפניהם עמדו הכוחות היהודיים בניסיון לפרוץ את המצור על העיר ולשמור על נתיבי אספקה חיוניים, וכן את נחישותם להגן על היישובים והעיר.