טיול בעוטף עזה בין חניון רעים ליער בארי בנובה.

מסיבת הנובה (Nova Festival) שהתקיימה בישראל והפכה ידועה בעקבות מתקפת חמאס ב־7 באוקטובר 2023, הייתה חלק מסדרת מסיבות טרנס-פסיכדליות המתקיימות תחת המותג "Nova Tribe" — קהילה וחברת הפקות ישראלית שביססה לעצמה מקום מרכזי בסצנת מסיבות הטבע בישראל.

מאין הגיעה מסיבת נובה?

המותג Nova שואב השראה מזרמים גלובליים של מסיבות פסיכדליות, אך מדובר ביוזמה ישראלית מקורית. הוא הושפע במידה מסוימת מפסטיבלים בינלאומיים כמו Boom (פורטוגל) ו־Ozora (הונגריה), שם מתקיימות חגיגות של תרבות טרנס, חיבור לטבע ורוחניות פסיכדלית. Nova לא הובאה כמותג מחו"ל, אלא נולדה כחלק מהתרבות הפסיכדלית המקומית שהתפתחה מאז שנות ה־90, עם זיקה עמוקה לעולם הטרנס הגלובלי.

מה מייחד את מסיבת נובה?

1. מוזיקת טרנס פסיכדלי (Psytrance): עם דגש על חיבור עמוק לקהל, אווירה שבטית ומוזיקה מהיפנוטית.

2. קהילתיות ורוחניות: הדגש אינו רק על המסיבה אלא על יצירת קהילה, חוויית חיים, ואווירה טרנסצנדנטלית.

3. עיצוב ואמנות: השקעה בתפאורה, מנדלות, אומנות חיה, מופעים והקרנות ויזואליות.

4. חיבור לטבע: מיקום באזורים פתוחים ומבודדים בישראל, לעיתים באזורים מדבריים.

מנהלים ואנשי מפתח

ההפקה נעשתה על ידי Nova Tribe, שהיא קבוצה של מפיקי מסיבות, אמנים, דיג'יים ואנשי סאונד מהסצנה הישראלית.
שמות של מנהלים ספציפיים אינם תמיד גלויים, אך לאחר מתקפת 7 באוקטובר, עלו לשיח הציבורי בין היתר:

• Elon Etzioni (אילון איציוני) – ממקימי Nova Tribe, פעיל ותיק בסצנה.

• Avichay Ben Meir – מפיק מוזיקלי שהיה מעורב באירוע.

• דיג'יים מהשורה הראשונה כמו Artifex, Dekel, Astrix (אורן עמוס), שהופיעו או שיתפו פעולה עם ההפקות.

אירועי נובה קודמים

לפני האירוע הטראגי, Nova Tribe הפיקה עשרות אירועים תחת המותג, כולל:

• Nova Evolution

• Nova Freedom

• פסטיבלים פתוחים לקהל בינלאומי וישראלי כאחד.

התרבות הפסיכדלית הגלובלית היא זרם תרבותי, מוזיקלי ורוחני שנולד בשנות ה־60, והתרחב בעשורים האחרונים עם תחיית תרבות הטרנס והפסטיבלים האקולוגיים והרוחניים ברחבי העולם. מדובר בשילוב של חוויות תודעה מורחבת, מוזיקה אלקטרונית פסיכדלית, חיבור לטבע, אמנות, תנועה קהילתית ורוחניות לא־ממוסדת.

מאפייני התרבות הפסיכדלית הגלובלית

1. תודעה מורחבת

   שימוש במדיטציה, נשימה, ולעיתים חומרים פסיכדליים (כחלק מרקע היסטורי) כדי לפתוח שערים לחוויה מעבר למציאות היומיומית.

2. מוזיקה פסיכדלית

   בעיקר Psytrance, אבל גם סגנונות כמו Chillout, Ambient, ו־Downtempo. הקצב המהיר, הצלילים הספירליים והחזרתיים נועדו לגרום לטראנס (trance) – מצב תודעתי של התמזגות עם הצליל והתנועה.

3. פסטיבלים בטבע

   עיצוב סוחף עם תפאורה אמנותית מורכבת (מנדלות, הקרנות, פטרנים גיאומטריים), חללים למדיטציה וסדנאות, והקפדה על קיימות סביבתית.

4. קהילה ושבטיות

   הדגשה של חיבור אנושי, שיתופיות, אהבה חופשית, הרמוניה עם הסביבה ויצירת תחושת "שבט" גלובלי.

פסטיבלים בולטים בתרבות הזו

1. Boom Festival (פורטוגל)

   מהגדולים והמשפיעים בעולם. אחת לכמה שנים, אלפי אנשים מתכנסים לכמה ימים של מוזיקה, אמנות, סדנאות רוחניות ותפיסה אקולוגית מתקדמת. ללא חסויות מסחריות.

2. Ozora Festival (הונגריה)

   אחד מהמוקדים החשובים של תרבות ה־psytrance באירופה. מקום שמחבר מוזיקה עם אמנות חזותית, תיאטרון, יוגה ורוחניות.

3. Burning Man (נבדה, ארה"ב)

   לא פסטיבל מוזיקלי קלאסי אלא עיר זמנית במדבר שמבטאת ערכים של חופש, ביטוי עצמי רדיקלי, ויצירתיות. אמנם פחות טרנס, אך מאוד מחובר לתרבות הפסיכדלית הרחבה.

4. Rainbow Gatherings

   לאו דווקא מסיבות, אלא התכנסויות של קהילות נוודיות, רוחניות, חופשיות בטבע – ללא כסף, סחר או מסחר, כמחאה על החברה הקפיטליסטית.

הקשר בין Nova לפסטיבלים הללו

• השראה עיצובית ואידיאולוגית: נובה יונקת השראה מהאסתטיקה, הקצב והערכים של בום ואוזורה – כולל קיימות, מוזיקה פסיכדלית, ורוח של אחדות ואהבה.

• חיבור קהילתי: דומה מאוד לרוח הקהילתית של Boom ו־Rainbow, נובה לא ראתה עצמה רק כמסיבה אלא כתנועה תרבותית.

• מוזיקה בינלאומית: רבים מהדיג'יים שמופיעים בנובה מופיעים גם בפסטיבלים הגדולים – חלקם ישראלים, כמו Astrix, Vini Vici, Bliss, ועוד.

.

הנהלת הפסטיבל

• אילון איציוני (Elon Etzioni) –

• אביחי בן מאיר (Avichay Ben Meir) –

די ג'יים שהופיעו בפסטיבל

• די ג'יי מתן (קידו) אלמלם (Matan "Kido" Elmalem) – .Astrix (אורן עמוס) –Vini Vici Bliss –

ציר 232 הוא כביש בדרום הארץ, אחד מהצירים המרכזיים החוצים את עוטף עזה מצפון לדרום, ומהווה עורק תחבורה חשוב לאזור מבחינה ביטחונית, אזרחית וחקלאית.

מאפיינים כלליים של ציר 232

• כיוון: מצומת גמה (כביש 25) בצפון, דרך נתיבות, אופקים, רעים ונחל עוז, ועד לצומת כפר עזה סמוך לרצועת עזה.

• אורך: כ-45 ק"מ.

• מיקום: במרחקים קצרים מאוד מהגבול עם עזה – לעיתים פחות מ-2 ק"מ.

משמעות ביטחונית

• חשיפה לאיומים: הציר עובר בקרבת הגבול ולכן חשוף לירי רקטות, פצמ"רים, ולעיתים גם חדירות של מחבלים. באירועים כמו מבצע צוק איתן ואירועי 7 באוקטובר 2023, הציר הפך לנתיב הסתננות.

• שליטה טופוגרפית: בשל קרבתו לרצועה, שליטה על הציר היא יעד חשוב בעת עימותים, גם מבחינת תנועת כוחות צה"ל.

• אירועי טרור: ב-7 באוקטובר 2023 התרחשו על הציר ובסביבתו קרבות, ירי, ומארבים, כולל נגד אזרחים נמלטים ממסיבת נובה.

משמעות יישובית

• הציר משרת יישובים רבים בעוטף עזה: נחל עוז, כפר עזה, בארי, רעים, מפלסים, עלומים, נתיב העשרה, ועוד.

• הציר משמש לכניסת סחורות, שירותים, ציוד חקלאי ותחבורה יומיומית לתושבים.

משמעות חקלאית

• חקלאות היא ענף מרכזי באזור – קיבוצים כמו רעים, בארי וכפר עזה מעבדים שטחים הסמוכים לציר.

• הציר מאפשר תנועה של כלים חקלאיים, אספקת מים ודשן, הובלת תוצרת חקלאית ועוד.

• עקב האיומים הביטחוניים, חקלאים נאלצים לעיתים להימנע מעיבוד שדות הסמוכים לציר או לעבוד תחת אבטחה.

אתגרים ביטחוניים ותחבורתיים

• מעקב צבאי קבוע: לרוב יש תצפיות קבועות ושמירה של צה"ל באזור.

• מיגון תחבורתי: בחלק מהציר יש נקודות מחסה או תחנות המתנה ממוגנות.

• צווארי בקבוק: בשעת חירום, הציר עלול להפוך לציר מילוט בעייתי בגלל ריבוי פניות חדות, קירבה לגדר, ונקודות תורפה טופוגרפיות.

הקשרים בין ארגוני הטרור בעזה (חמאס והג'יהאד האיסלאמי), קטאר, ופתח ביהודה ושומרון הם מורכבים, ומשקפים תערובת של אינטרסים פוליטיים, כלכליים ואידיאולוגיים. הנה סקירה:

1. חמאס וקטאר

קטאר היא אחד הגורמים המשמעותיים שתומכים כלכלית ופוליטית בחמאס:

• סיוע כלכלי ישיר: קטאר מעבירה מאות מיליוני דולרים לרצועת עזה, לכאורה לסיוע הומניטרי, תשלום משכורות ולעיתים גם פרויקטים אזרחיים.

• לגיטימציה בינלאומית: קטאר מסייעת לחמאס לקבל לגיטימציה באמצעות נוכחות מדינית (משרד מדיני של חמאס בדוחא), אירוח מנהיגים ותמיכה דיפלומטית.

• אינטרסים קטאריים: קטאר מנסה להציג את עצמה כמתווכת בין חמאס לישראל ולעולם, תוך חיזוק השפעתה בעולם הערבי והאסלאמי.

2. חמאס והג'יהאד האיסלאמי

• שני הארגונים משתפים פעולה בלחימה מול ישראל, לעיתים פועלים יחד במסגרת "חמ"ל משותף".

• הם מקבלים תמיכה שונה: חמאס נתמך עיקרית מקטאר וטורקיה, ואילו הג'יהאד האיסלאמי תלוי יותר באיראן.

3. פתח (הרשות הפלסטינית) מול חמאס

• אידיאולוגיה שונה: חמאס – תנועה אסלאמיסטית קיצונית עם אג'נדה ג'יהאדית. פתח – תנועה לאומית חילונית יותר, שמנהלת את הרשות הפלסטינית.

• מאבק שליטה: מאז שחמאס השתלט על עזה ב-2007, יש נתק עמוק ולעיתים עימותים בין הארגונים.

• שיתוף פעולה עקיף מול ישראל: למרות היריבות, במצבים מסוימים הרשות נמנעת מלפעול נחרצות נגד חמאס, ולעיתים אף מנצלת את הלחצים שמפעיל חמאס על ישראל כדי לקדם מטרות מדיניות.

4. עמדת קטאר מול פתח והרשות הפלסטינית

• קטאר תומכת בעיקר בחמאס, אך שומרת על ערוץ פתוח גם עם הרשות הפלסטינית, בין היתר כדי להציג את עצמה כמתווכת ולא כצד.

• הרשות הפלסטינית (בעיקר אבו מאזן) רואה בקשר הזה בעיה, כי הוא מחזק את הפילוג הפלסטיני.

השכבות המובילות של החברה הפלסטינית ברצועת עזה — כלומר המשפחות הבולטות מבחינה פוליטית, כלכלית, דתית או שבטית — הגיעו לאורך השנים מאזורים שונים, כולל מהמרחב שמקיף את רצועת עזה, וגם מאזורים רחוקים יותר. להלן סקירה לפי מקורות גאוגרפיים:

1. מתוך ארץ ישראל (בעיקר הדרום והשפלה):

• משפחות רבות שמילאו תפקידים מובילים ברצועה היו חלק מהאליטה המקומית הכפרית והעירונית של יישובים ערביים כמו מג'דל (אשקלון), באר שבע, חוליקאת, ביר שבע, חמאמה, בית דרס, בריר, ועוד.
• משפחות אלה כללו נכבדים, שייח'ים, בעלי קרקעות ואנשי דת. חלקם קיבלו מעמד של הנהגה בקרב הפליטים לאחר המעבר לעזה.

2. ירדן והגדה המערבית:

• היו מעט משפחות שהיגרו לעזה מהגדה (למשל חברון), בייחוד אנשי דת או מסחר.
• בתקופה הירדנית (1948–1967), היו חילופי תפקידים מנהליים בין עזה והגדה, אך הגירה מסיבית פחות מאפיינת את הקשר הזה.

3. מצרים:

• רצועת עזה הייתה תחת שלטון מצרי (1948–1967), ולכן משפחות מצריות — לרוב אנשי צבא, פקידים ואנשי דת — הגיעו לעזה, חלקם השתלבו במנהל, במשטרה או בקשרי נישואין.
• משפחות אחדות שמקורן באל-עריש, סיני או הדלתא המצרית הפכו לבעלות השפעה.

4. עיראק:

• בתקופות שונות הגיעו משפחות משכילות, אנשי דת או סוחרים מעיראק, במיוחד בשלהי התקופה העות'מאנית ובימי המנדט.
• משפחות אלו נחשבו משכילות, חלקן היו נאמנויות לתנועה הלאומית הפלסטינית.

5. חצי האי ערב (סעודיה ונגזרותיה):

• משפחות בדואיות רבות, כמו אל-עטאונה, אל-בראע’ית, א-סווארכה, אל-טראבין, מקורן בחצי האי ערב. שבטים אלה נדדו צפונה לאורך מאות שנים והשתקעו באזורים שמדרום לעזה – בנגב, בסיני ולעיתים בעזה עצמה.
• גם משפחות עירוניות כמו משפחת שווא טוענות למוצא חג'אזי (סעודיה של היום).

שמות משפחות בולטות בעזה:

• שווא – משפחה עשירה מאוד, מוצא ייחוסי מחיג'אז.
• דלאל, סיאם, שבאיר, אל-מסרי, ברדוויל, אל-באשה, אל-רנטיסי – משפחות פלסטיניות ידועות, חלקן במקור מהגדה, יפו או הצפון.
• חמדאן, סולטאן, אבואמר – משפחות שבטיות או דתיות שהובילו באזורים כפריים.

בוודאי. רצועת עזה, אזור גאוגרפי קטן יחסית המשתרע לאורך חוף הים התיכון, מחזיקה היסטוריה עשירה של התיישבות, מסחר ומאבקים צבאיים לאורך אלפי שנים. להלן סקירה של האזורים המרכזיים והמשמעותיים מבחינה התיישבותית, היסטורית וצבאית:

1. עיר עזה (עזה העתיקה)

• היסטוריה: אחת הערים העתיקות בעולם, יושבה כבר באלף השלישי לפנה"ס. נזכרת בכתבים מצריים, תנ"כיים ויווניים.
• חשיבות היסטורית: שימשה עיר מרכזית בפלשת העתיקה. מוזכרת בסיפורי שמשון. הייתה תחת שלטון מצרים, אשור, פרס, רומא, ביזנטיון, הערבים, העות'מאנים והבריטים.
• תשתיות צבאיות: שימשה פעמים רבות כבסיס צבאי אסטרטגי בשל מיקומה בציר התנועה מצרים–ארץ ישראל.
• בתקופה המודרנית: העיר עזה היא המרכז האזרחי והפוליטי של הרצועה, משמשת כעיר הבירה הלא-רשמית של שלטון חמאס.

2. מחנה הפליטים ג'בליה

• חשיבות התיישבותית: אחד ממחנות הפליטים הגדולים והוותיקים ברצועה, הוקם לאחר מלחמת העצמאות.
• היבט צבאי: אחד המוקדים המרכזיים להתקוממויות, אינתיפאדות ופעילות צבאית של ארגוני טרור.
• היסטוריה עתיקה: סמוך לאתר הארכיאולוגי של אנטידון – עיר נמל מהתקופה היוונית-רומית.

3. חאן יונס

• מקור השם: על שם מצודה שנבנתה במאה ה-14 ע"י הסולטאן הממלוכי יונס.
• מיקום אסטרטגי: נמצאת בדרום הרצועה, שימשה תמיד כנקודת מעבר בין מצרים לארץ ישראל.
• תפקיד היסטורי: תחנה חשובה בשיירות עולי רגל למכה.
• בתקופה העות'מאנית והבריטית: שימשה כמרכז שלטוני מקומי.
• בתקופה המודרנית: מוקד לפעילות חמושה ולעימותים עם ישראל.

4. רפיח

• היסטוריה עתיקה: מופיעה כבר בתנ"ך ובכתבים מצריים. שימשה כעיר גבול.
• מעבר רפיח: כיום מעבר הגבול העיקרי בין עזה למצרים – בעל חשיבות ביטחונית עצומה.
• התיישבות: אזור עירוני פעיל ותחנת מסחר חשובה לאורך ההיסטוריה.
• היבט צבאי: סביבה מלאה מנהרות הברחה, מתקני חמאס וג'יהאד אסלאמי.

5. דיר אל-בלח

• שם מקורי: "מנזר הדקל", ייתכן שקשור למנזר ביזנטי עתיק.
• היבט התיישבותי: נחשבת לעיר הקטנה ביותר ברצועה.
• היבט צבאי: קרובה למתקנים של גא"פ (ג'יהאד אסלאמי פלסטיני), הייתה מעורבת במאבקים פנימיים וחיצוניים.

6. אזורי ההתנחלויות הישראליות לשעבר (גוש קטיף)

• היסטוריה מודרנית: שורה של יישובים ישראליים שהוקמו בעיקר אחרי 1967 ונהרסו במסגרת תוכנית ההתנתקות ב-2005.
• יישובים בולטים: נווה דקלים, גדיד, גני טל, מורג, כפר דרום.
• חשיבות אסטרטגית: מיקומם אפשר שליטה על דרכי גישה ופעילות ביטחונית מרחיקה.
• השפעה דמוגרפית וביטחונית: לאחר הפינוי הפך האזור לזירה של פעילות טרור.

אם תרצה, אני יכול להכין גם מפה היסטורית של האזורים האלה, או להעמיק באחד מהם (למשל: עזה בימי המקרא, גוש קטיף, חאן יונס בתקופה העות'מאנית וכו').