סיורים טיולים ימי גיבוש היסטוריים ועכשוויים בעוטף עזה.

ימי גיבוש לגופים ומוסדות משרדי ממשלה וזוגות בעוטף ישראל ועזה.

הקדמה היסטורית הדיונים על רצועת עזה לפני הקמת המדינה, עם הקמת המדינה, שנות ה 50, לאחר 1967 ועד מלחמת יום הכיפורים ועם האסון המר של אסון שמחת תורה.

סיורים מקצועיים מרגשים לתיירים ישראלים ואנשים שבאים מכל רחבי הארץ ליד מרדכי.

זוהי סקירה היסטורית ודמוגרפית של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה לאורך השנים:

לפני 1948:

• לפני הקמת מדינת ישראל (1948), רצועת עזה הייתה אזור קטן יחסית בשלטון מנדטורי בריטי, עם אוכלוסייה שמנתה כ־80,000 עד 100,000 פלסטינים ערבים. הרוב המוחלט היו מוסלמים, עם מיעוט נוצרי קטן. האזור כלל אז ערים ועיירות כמו עזה, חאן יונס ודיר אל־בלח, ורוב התושבים היו חקלאים.

אחרי 1948: במלחמת העצמאות, עשרות אלפי פליטים פלסטינים (ההערכה היא כ־200,000 פליטים) נמלטו או גורשו מאזורים שהפכו למדינת ישראל והתיישבו ברצועת עזה, אז תחת שלטון מצרי.

• כתוצאה מכך, האוכלוסייה של רצועת עזה זינקה תוך זמן קצר לכ־250,000–300,000 תושבים בסוף שנות ה־40 ותחילת ה־50. רבים מהפליטים התיישבו במחנות פליטים כמו שאטי, ג'באליה, רפיח ועוד – מחנות שעומדים על תילם עד היום.

• 

כיום (2025): לפי הערכות עדכניות של הלשכה הפלסטינית לסטטיסטיקה והאו"ם, האוכלוסייה ברצועת עזה מונה כ־2.2 עד 2.3 מיליון נפש. צפיפות האוכלוסין היא מהגבוהות בעולם – כ־6,000–7,000 איש לקמ"ר בממוצע (ובאזורים מסוימים אף יותר).

ברצועת עזה קיימים 8 מחנות פליטים רשמיים שמוכרים על ידי אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים). רובם הוקמו אחרי 1948, עם הגעת גל הפליטים הגדול בעקבות מלחמת העצמאות. הנה סקירה של כל מחנה, כולל מיקומו, מאפיינים בולטים והערכות עדכניות של מספר התושבים:

1. ג'באליה (Jabalia Camp)

• מיקום: צפון הרצועה, ליד העיר ג'באליה. אוכלוסייה: כ־120,000–130,000 תושבים.

• מאפיינים: המחנה הגדול ביותר ברצועת עזה; מקור לתסיסה פוליטית לאורך השנים; צפיפות אוכלוסין גבוהה מאוד.

2. מחנה שאטי עזה.

• מיקום: מערב העיר עזה, לחוף הים. אוכלוסייה: כ־90,000–100,000 תושבים. מאפיינים: מחנה פליטים ימי; היה בעבר בסיס תמיכה מרכזי לחמאס; מקום מגוריו של יחיא סינוואר .

3. נוסייראת מחנות המרכז:

• מיקום: מרכז הרצועה, סמוך לדיר אל-בלח. אוכלוסייה: כ־80,000 תושבים.

• מאפיינים: מחנה בעל תשתיות עירוניות יחסית; מוקד חשוב לפעילות תרבותית וחינוכית.

4. מחנה אל בורייג' 

• מיקום: במרכז הרצועה, מדרום לנוסייראת. אוכלוסייה: כ־45,000–50,000 תושבים.

• מאפיינים: מחנה קטן יחסית אך צפוף מאוד; קרוב לגדר הגבול עם ישראל.

5. מאג'אזי 

• מיקום: מרכז הרצועה, מזרחית לדיר אל-בלח. אוכלוסייה: כ־30,000–35,000 תושבים.

• מאפיינים: מחנה קומפקטי; אוכלוסייה צעירה יחסית.

6. חאן יונס 

• מיקום: בעיר חאן יונס, דרום הרצועה. אוכלוסייה: כ־85,000–90,000 תושבים.

• מאפיינים: ממוקם בתוך העיר אך מופרד ממנה; תשתיות ישנות; ניזוק קשות במבצעים צבאיים.

7. מחנה רפיח עד ציר פילדלפי.

• מיקום: בעיר רפיח, ליד גבול מצרים. אוכלוסייה: כ־100,000–110,000 תושבים.

• מאפיינים: חלק מהמחנה נהרס בעקבות פתיחת ציר פילדלפי; סמוך מאוד למנהרות גבול.

8. דיר אל־בלח דרום רצועת עזה.

• מיקום: בלב העיר דיר אל-בלח. אוכלוסייה: כ־25,000–30,000 תושבים.

• מאפיינים: המחנה הקטן ביותר ברצועה; משתלב עם העיר שמסביבו.

מאפיינים כלליים של מחנות הפליטים ברצועת עזה:

• צפיפות אוכלוסין קיצונית: בתים קטנים, לעיתים של 2-3 קומות, בנויים בצפיפות.

• תשתיות: מים, ביוב וחשמל לקויים במרבית המחנות, אם כי יש שיפור חלקי לאורך השנים.

• חינוך ורפואה: אונר"א מפעילה בתי ספר, מרפאת אונרא.