"אנדרטת פורצי הדרך לירושלים" – מול הישוב שואבה-נעשתה על ידי הפסלת נעמי הנריק, "האנדרטה לפורצי הדרך לירושלים" נראית כאגד של צינורות ויוצרת הפשטה של רעיון הפריצה לירושלים והבעת תנועה דינאמית של פריצה מעל מחסום בכיוון ירושלים, למרגלות האנדרטה גוש אבן גיר ועליו הכתובת, יד לפורצי הדרך לירושלים ולמגיניה: מלחמת הקוממיות תש"ח ומעליה הפסוק מישעיהו פרק סב 1 "למען ציון לא אחשה ולמען ירושלם לא אשקוט".
"השם קסטל הוא מהיותו מבצר צלבני -קסטלום".
ניתן לתת לקסטל 3 כתרים: 1. חוק השיבה / בעיית הפליטים הערביים התחילה פה, כי זה היה הכפר הראשון שנכבש אף על פי שהערבים נטשו אותו. בתש"ח היו מליון ומאתיים אלף ערבים, כאשר מחציתם הפכו לפליטים, חלק עזבו וחלק קטן ותר מצאו מקלט בארץ ישראל עד היום.
2. אחד מהמקומות החשובים במלחמה כי הוא היווה נקודת תפנית בקרב על ירושלים. מהרגע שנכבש חלה התמוטטות בחברה הערבית. 3. בקסטל התהוותה ונוצקה אחריות המפקדים בקרב , קריאתו של שמעון אלפסי -"טוראים היסוגו, מפקדים הישארו " לחפות משמשת פקודה ומופת עד ימינו ונלמדת בבה"ד 1, צריך לזכור שבחודש מרץ אירעו אסונות של השיירות : נבי סמואל, יחיעם וחולדה, בישיבה בלשכת ראש הממשלה שלפו את תוכנית ד שמהווה שינוי רב, כי משמעותה לצאת בהתקפה על ידי כיבוש כפרים ופילוס מסדרונות לפריצת הדרך לירושלים.
בתחילת אפריל הכוח מזהה תנועה על הקסטל ומתחיל לתקוף. אך בהגיעו הכפר נמצא נטוש ועזוב ואכן הכפר נכבש עעל ידי אליהו סלעי המכונה רעננה,ללא קרב . הקסטל נשאר מאוייש בכוח קטן של פלמ"ח וחי"ש (חיל שדה). בתאריך 8/4/48 בלילה צפו 2 חיילים ישראלים, לראשם כובע בריטי ולפתע ראו מולם 3 דמויות. הדמויות פנו אליהם באנגלית עם מבצע ערבי ואמרו הלו בוייז, ללא לבזבז זמן הים החלו לירות בהם. מבין השלושה, אחד נהרג והאחרים ברחו. הם ניגשו לגופה , הוציאו מכיסו תעודה המזהה אותו כעבדל קאדר סאלים. בזמן זה נשמעו משפטים שונים בקשר כמו : הציפור נפלה בכלוב. לבסוף הבינו שהרגו את עבדל קאדר אל חוסיני. הערבים כתגובה וכנקמה התארגנו והגיעו בהמוניהם לקסטל כדי לשחרר את מנהיגיהם. הלוחמים שלנו נסוגו . לאחר שהערבים הגיעו לקסטל, הם לקחו את הגופה לקבורה. כל הערבים השתתפו בהלוויתו ובאותו היום , יגאל ידין נתן פקודה לעלות ולכבוש שוב את הקסטל ומצאוהו עזוב ונטוש. החברה הערבית התמוטטה כתוצאה משלושת האסונות שפקדו אותה. כיבוש הקסטל, נפילתו של המפקד והמנהיג הנערץ עליהם – "עבדל קאדר אל חוסיני" ובתאריך 16/4 התבצע טבח דיר יאסין.
הדרכת דרך-ללטרון –יד לשריון.
*על הכביש המהיר יצרו גשרים אקולוגיים המאפשרים מעבר בטוח של בעלי חיים. בארץ נשארו מעט חאנים עותומנים : במחנה יהודה, בלטרון, מתוך 17 שהיו. בתל קובייבה – הייתה תחנת שאיבה לרוממה. *בצומת לטרון ישנו כביש הפונה למנזר- זוהי מצודה צלבנית ששמה היה טורון דה שבלייה, משם מגיעים לנחל נחשון שם עבר הכביש הישן בתש"ח.
"יד לשריון – לטרון".
אתר הנצחה לאומי לחיל השריון. פה נערכו קרבות השריון הראשונים במבצע בן נון א ו ב אף על פי שלא השתתף שום טנק. בלטרון נמצאת תערוכת הרכבים המשורינים בעלת המיגוון הגדול ביותר בעולם. במקום יש ראדאר רוסי המחובר ללווין צרפתי המדווח על נדידת הציפורים בפרוייקט יש שיתוף פעולה בין ישראלים לפלשתינאים בהנהלת פרופסור יוסי לשם. במבואה יש אתר הנצחה לזכרו של אלוף משה (מוסא) פלד זל שהיה מפקד גייסות השיריון, בתערוכה הטנקים מסודרים בהצדעה כאשר הקנה מכוון לכיוון המשטרה. במקום מונצח גם האלוף ישראל טל שהוא אבי המרכבה. קבל פעמיים את פרס בטחון ישראל. פיתח מערכות חשובות והגנתיות בטנק (מעיל רוח).מערכות מדידה ועוד.
במקום נמצאת מצודת טיגארט, הקרויה על שם הקצין שהגה אותן. בארץ נשארו שלושה והן : מצודת כוח, מצודת יואב ומצודת לטרון. בפינה נמצא מגדל ששמר על המצודה. המגדל נבחר על ידי דני קרוון שבנה ותכנן את אנדרטת הנגב לאתר ההנצחה.
קירות המגדל צופו בפלדת הטנקים כולל איזורי הפגיעה שלהם, בנוסף יש הזלפה של מים על הקירות היוצרים מגדל דמעות. בתקרה יש פתח למעבר קרני השמש. במקום נמצא גלעד ממוחשב של שמות הנופלים ביום נפילתם. בחוץ נמצא קיר הנופלים –של חלל מערכות ישראל לפי המלחמות. חיים וויצמן אמר בנאומו ,שאין מדינה ניתנת לעם על מגש של כסף;. לאחר מספר ימי קרב ,נתן אלתרמן התאושש ופרסם בטור השביעי את השיר מגש הכסף במתחם מוקם בימים אלו מוזיאון ללוחם היהודי. במתחם ישנו טנק נאצי שנלקח כשלל על ידי הרוסים. לאחר מכן נמכר ושרת את הכוחות הסוריים. זהו טנק מחודש לתקופה ההיא. יש לו הגה ולא סטיקים כפי שהיהאז בשימוש.
"סיור בנווה שלום בדרך אל העיר ירושלים".
נווה שלום – ישוב יהודי-נוצרי- מוסלמי. נווה שלום נמצאת על קו פרשת המים. בצפון נחל נחשון ובדרום נחל הראל. נ.ג 314 נמצאת בקו אווירי בדיוק מול מצודת טיגרט. בקרבות לטרון היו 15 ניצולי שואה. במרחב לטרון שלטו הירדנים ולכן היה צורך למצוא דרך שתהא מוסתרת מעיני הירדנים ומהכפרים הערביים שהיו בסביבה. אכן, דרך בורמה נבחרה להיות בנחל הראל. הדרך נחנכה בתחילת ההפוגה הראשונה בתאריך 11/6/48 , אורכה היה כ-10 ק"מ והיא הייתה בשימוש במשך שישה חודשים. בן גוריון רצה להעביר בדרך זו גם דלק ומים לירושלים. ביום העבירו מזון ובלילה העבירו נשק. הדרך נקראה דרך בורמה על שם הדרך שפרצו הבריטים מבורמה לסין כדילעקוף את הכוחות היפניים. כדי להתקיף את לטרון בן גוריון מצווה לייצור ולהרכיב במשך שבוע את חטיבה 7- עם הכרזת המדינה הציר לירושלים היה פתוח בין שער הגיא לירושלים. החסימה נוצרה ב18 למאי עת תפש הלגיון הירדני את משטרת לטרון. הכישלון של המבצעים הרבים לכיבוש משטרת לטרון, גרמה לצורך בחיפוש פתרון אחר. הדרך נמצאה לגמרי במקרה , בזמן ששלושה אנשי פלמ"ח רכובים על ג'יפ חיפשו דרך להגיע מירושלים לחולדה בלי לעבור דרך לטרון. הדרך ניצלה את יתרונות קמר רמאללה על שלוחותיו ונחליו ,במניעת קשר עין בין הדרך ללטרון. הדרך מתחילה באזור מצפה הראל ומסתיימת בבית מאיר על כביש 1. הדרך פתחה לחלוטין את הציר מהשפלה ומחולדה לירושלים בלי להיחשף לכוחות הירדנים. הדרך הייתה בשימוש רק 6 חודשים כי הייתה צרה ותלולה.
"הדרכה בדרך לבית הקברות בקרית ענבים בהרי ירושלים".
במרחב ישנם 4 ישובים יהודיים : מוצא- הוקמה 1865. קרית ענבים –הוקמה על אדמת אבו-גוש- . הוקמה בשנת 1920. מעלה החמישה – הוקם בשנת 1938 ונרצחו ממארב הערבים. עליהם ניתן שם הישוב והשיר 5 יצאו מולדת לבנות. נווה אילן- הוקם בשנת 1946 כאשר בתש"ח היה חשוף ללא עמדת הגנה. בין קרית ענבים למעלה החמישה ישנה אנדרטה למיכאל שפירא שעצר את המשוריין הירדני, אדמת קרית ענבים נרכשה על ידי רופין . שם נבנה בית פפרמן , ביתו של נובומייסקי לרווחת פועליו . המבנה שימש את חטיבת הראל. שם נשמע בתאריך 16/6/48 הקוד המלכה נפלה והכוונה הייתה לנפילת הגוש.
"ביקור בבית הקברות קרית ענבים".
בכניסה נמצא בית קברות אזרחי ובהמשכו קבורים רק חללי חטיבת הראל. זהו בית הקברות היחידי שהוא יחידתי. חטיבה זו הייתה קטנה אך מספר החללים היה גדול. האנדרטה נבנתה על ידי מנחם שמי , מזכירה מהצדדים את האריה השואג בתל חי שפסל מלינקוב. בחזית האנדרטה ישנה דלת המובילה לחדר זיכרון ,המקום פתוח רק ביום הזיכרון. מנחם הקים את האנדרטה לאחר שאחד מחבריו של בנו סיפר שבחייו ג'ימי אמר שיבקש מאביו להקים בבית הקברות אנדרטה. לאחר מות הבן האב הרגיש מחוייב למלא את צוואתו האחרונה של בנו. גם הוריו קבורים שם. האנדרטה נחנכה בשנת 1952.
בערב פסח , יד ניסן תש"ח נפלו חללי שיירת נבי סמואל. הם הובאו לקבורה בבית הקברות ונקברו בקבר אחים, מפקדים קבורים צמוד לפקודיהם הטוראים. מאז אפריל ליל סדר 48 כשכמות הנופלים הלכה וגדלה והיה צורך לקבור בשבתות וחגים נחפרו קברים מראש…והחל להבנות ההומור השחור. על הקברים הפתוחים הונחו פתקים עליהם נרשם : תפוס – תיכף אשוב.. אחד המפקדים היה מפקד השיירה של נבי סמואל-חיים פוזננסקי המכונה פוזה. על המצבות כתוב שם החלל , גיל, מספר אישי , תאריך ומקום נפילתו, אדם שלא עבר את רישום החיול נוסף לו המספר 17. דוד בן גוריון נהג לשמור קשר עם המשפחות השכולות על ידי מכתבים. רבין באחד מנאומיו הספיד את ידידו יעקב סטוצקי – מ"פ בחטיבת הראל שהיה משכמו ומעלה. בסיום השמעת התקווה.
סיורים בדרך בורמה ושמורה המסרק "בדרך אל העיר".
"סיורים מודרכים בהרי ירושלים".
את הבשורה על הצהרת בלפור קיבל המנהיג היהודי בכינוי זהו בן מושג זה חזר על עצמו לאחר 30 שנה, ( בכסלו = 29 בנובמבר), כאשר ראש ממשלת בריטניה אמר לשר אבא אבן , בזמן שוועדת אונסק"ו ישבה בז'נבה ודנה בתוכנית החלוקה. החידוש היה בחלוקת הארץ 2 מדינות ל 2 עמים. תוצאות ההצבעה היו : 33 בעד, 13 נגד ו 10 נמנעו. בזמן זה בן גוריון היה בסמוך למלון הלידו בים המלח בר התכונן למלחמה שתבוא. ואומנם פתיחת המלחמה הייתה כאשר למחרת הערבים הציבו מארב ליד ווילהלמה, על אוטובוס שנסע מנתניה לירושלים.- בפיגוע נהרגו 6 אנשים.
סיור ב"דרך בורמה".
בדצמבר 1947 והסתיימה באוקטובר 1949. בטקס סלילת כביש הגבורה מצומת נחשון –דרך צומת שמשון – לבאב אל וואד , אמר בן גוריון : בכביש שאנו חונכים לדרך ירושלים , נטלה ירושלים תשעה קבין של צער, מחסור, צנע, במערכה על ירושלים נפלו שליש מסך כל החללים שנפלו במלחמה. המשורר נתן אלתרמן כתב בעיתון דבר את השיר מבקיע דרך בתחילה ירושלים לא זכתה לחשיבות רבה מצד אנשי העלייה השנייה, כצנלסון עלה ארצה בשנת 1909 וביקורו הראשון בירושלים היה רק לאחר 10 שנים. גם בן גוריון שעלה ארצה בשנת 1906 הגיע לירושלים רק לאחר 4 שנים. (על קברו של בן גוריון חקוקים 3 תאריכים :נולד, עלה ונפטר). ירושלים לא הייתה בראש שמחתם כי היו בה אנשי הישוב הישן שהיו האנטיתיזה שלהם. השינוי מתחיל בשנת 1937 עם כינוס ועידת פיל . המפה המוצגת היא מדינה יהודית, מדינה ערבית ואילו ירושלים –בריטית עם איזור הפתוח עד ליפו כדי לאפשר עלייה מהים וביקור במקומות הקדושים. בן גוריון הסכים לחלוקה זו ואמר : עדיפה ציונות על ציון, אך יתר אנשי הישוב אמרו שלא יתכן גוף בלי נשמה. בן גוריון שינה את עמדתו והציב 2 סייגים: הראשון – סיפוח ירושלים המערבית כי יש שם רוב יהודי ואין שם מקומות קדושים. השני- מעוניין אך ורק בהר הצופים בזכות נוכחותה של האוניברסיטה. כידוע ועדת פיל התנגדה לדבריו.
הראשון שחילק את העיר), שנת 1947 ועדת אונסק"ו החליטה שירושלים היא עיר בינלאומית. בן גוריון הסכים לכך והערבים לא הסכימו כלל לתוכנית החלוקה, בן גוריון העלה את ירושלים לראש סדר העדיפות ואמר – יש ירושלים – יש מדינה, אין ירושלים – אין מדינה ורוב הקרבות היו על פריצת הדרך לירושלים. בן גוריון לא התייאש והיה מאוד אובססיבי בפריצת הדרך. "בית מאיר" נקרא בעבר – בית מחסיר. היה הכפר הערבי הגדול ביותר והגיע עד לתחומי הישוב מסילת ציון. מעליו היה משלט מספר 17 שממנו צפו ושלטו על הדרך לירושלים . הכפר נכבש אחרון. אף על פי שהכפר היה מעט מרוחק מהכביש, לעבדל קאדר אל חוסני הייתה שיטה להקים משלטים או עמדות תצפית על הכביש ובשעת הצורך היו מזעיקים את כל ערביי האזור ללחימה משותפת. שיטה זו מכונה שיטת "הפאוזה" משפחת חוסייני היא משפחה קדושה מאבות האיסלם, ראשיתה בפאטימה ביתו של הנביא מוחמד שהתחתנה עם עלי. למשפחה זו הוענקו מעמדות גבוהים ומשרות רמות וחשובות. "בתקופת רפורמות התנזימאת התמנה לראש עירית ירושלים" – סלים אלחוסיני . בשנת 1920 מינה הנציב הרברט סמואל את המופתי חאג' אמין אל חוסייני, שהיה בן דודו של עבדל קאדר והיווה לנו אגוז קשה לפיצוח. ב 10/5/48 יוצא כוח של הפלמ"ח בפיקודו של יצחק טבנקין ואורי ביינר (בן ארי) לכבוש את המשלט ביום אור בסיוע אווירי. המבצע היה קשה וכונה ההסתערות הקשה מכולם, הסיוע האווירי לא הגיע כי המטוס הקטן התרסק עם טייסיו, לימים המקום נקרא גבעת הטיסים ושם ישנה אנדרטה של חיל האוויר והמנוע של המטוס. שרידי המטוס נמצאו חודשיים מאוחר יותר, במבצע דני הודות לערבי שידע לספר ולהראות את השרידים. אורי ביינר(אורי בן ארי) היה עד להתעלות שהוא עבר עם אביו בגרמניה בשנת 1933. אביו אמר לו רצית לבוא איתי, לא רציתי שתבוא, עכשיו אתה מבין מה זה להיות יהודי אורי החליט מאז לא עוד ובהסתערותו על המשלט הוא גייס את כל כוחותיו, המוטיבציה והנקמה שדברים כאלה לא יחזרו על עצמם. כאשר הגיעו למשלט מצאו אותו נטוש ועזוב, אך מלא בחפצים, מזון, רכוש שהספיקו לשדוד מהשיירות. בנוסף נמצא הרובה שהיטלר חרט עליו ונתן בהוקרה לחאג' אמין אל חוסייני , כיום נמצא במוזיאון צה"ל ביפו.
סיפור /אגדה *ילדה היה כלי ובו חלב כאשר הלכה נשמט מידיה הכלי וכל החלב נשפך. בכתה הילדה מאוד, הגיע האימאם עלי ורצה לעזור. אסף והרים את האדמה הספוגה בחלב, סחט היטב והחזיר לה את החלב לכלי. הילדה שמחה והלכה, אך לא כך האדמה. ומספרים שכאשר הביאוהו לקבורה האדמה פלטה אותו מספר רב של פעמים ולכן ניתן לראות 11 מקומות קדושים (מכאם), על שם האימאם עלי. בין מלווי השיירות היו בנות שהיו מלוות בגברים. הבנות היו מחביאות על גופן את כלי הנשק המפורקים, כי על גופן לא נערך חיפוש. פורמן היה יושב במשרד ההגנה בירושלים ומשדך זוגות זוגות שנקראו פורמנים על שמו. *המשורר חיים גורי כתב 3 שירים: באב אל וואד, הרעות והנה מוטלות גופותינו על נפילתו של דני מס, שיר זה אהב יותר. הישוב בית מאיר נקרא על שם הרב מאיר בר אילן שהגה את פרוייקט 11 הנקודות . אביו היה הנציב מוולוז'ין -הרב נפתלי צבי יהודה ברלין, שהקים את ישיבת עץ החיים מתלמידיו של הנציב היה הרב קוק.
הגאולוגיה של הרי יהודה-
את הרי יהודה ניתן לחלק ל 3 חלקים : בצפון- הרי בית אל. במרכז –הרי ירושלים ובדרום- הרי חברון. הרי ירושלים נמצאים על קמר רמאללה , מאפייניו הם: קמר א-סמטרי לכיוון מערב. בנוי מגיר ודולומיט בנוסף יש גם חוואר מוצא שהוא סלע אוצר מים ולכן בזכות הגשמים הרבים נראה שם תופעות קארסטיות. המשקעים זורמים מערבה , ויוצרים נחלים עמוקים החותרים את סלעי הגיר והדולומיט ובעצם מבתרים את הרכס למספר שלוחות . נוף זה נראה ככף יד ולכן הוא נקרא; נוף האצבעות ,הגיאולוגיה מכתיבה את תוואי הדרך ולכן גם הדרכים הם בכיוון מזרח-מערב, בדומה לגליל המערבי. הישוב שורש בתש"ח כונה שריש / סריס. נמצאת על שלוחת שורש. הכביש המוביל משורש ממשיך ומסתיים בישוב בית מאיר שבעבר נקרא בית מחסיר, הקסטל נמצא על הדרך לירושלים וחולש על הדרכים ומכאן חשיבותו. לטרון נמצאת על שני דרכים היוצרות מזלג הדרך מיפו והדרך לחולדה.
"סיור מודרך בדרך אל העיר ומורשת קרב תש"ח בקרית ענבים, הקסטל, נבי סמואל, מעלה החמישה הר אדר, לטרון ומצודת לטרון, שמורת המסרק."
