תל אביב ברחובות בשווקים ובשכונות עם מורה דרך.
טיול סיור יום גיבוש לקבוצות היי טק בתל אביב יפו.
תל אביב היא "מוזיאון פתוח" של אדריכלות. ב-120 השנים האחרונות היא עברה תהליך מואץ שהפך אותה משכונה קטנה (אחוזת בית) למטרופולין עולמי, כשהיא משמשת מעבדה לסגנונות בנייה שהגיעו מאירופה והותאמו לחום הישראלי.
להלן פירוט הסגנונות המרכזיים של שנות ה-20 וה-30 ומה שהופך את הבנייה בעיר לייחודית כל כך:
שנות ה-20: הסגנון האקלקטי ("בתי החלומות")
בשנות ה-20, האדריכלים בתל אביב חיפשו זהות יהודית-לאומית חדשה. הם שילבו מזרח ומערב במה שמכונה הסגנון האקלקטי (לקטני):
המאפיינים: שילוב של קשתות מזרחיות, עיטורי קרמיקה של "בצלאל", כיפות ומרפסות מעוטרות יחד עם אלמנטים אירופיים קלאסיים (עמודים, גמלוני משולש).
מבנים בולטים: "בית הפגודה" בכיכר המלך אלברט, "בית ביאליק", ובנייני המשרדים הראשונים ברחוב הרצל ונחלת בנימין.
שנות ה-30: הסגנון הבינלאומי ("הבאוהאוס")
עם הגעת אדריכלים יהודים שנמלטו מאירופה (בעיקר מגרמניה), תל אביב אימצה את המודרניזם והפכה לעיר הלבנה – ריכוז הבנייה הגדול בעולם בסגנון זה (וכיום אתר מורשת עולמית של אונסק"ו).
המאפיינים: פונקציונליות ופשטות. קווים נקיים, גגות שטוחים, היעדר קישוטים, ושימוש בבטון וטיח לבן. ההתאמה לישראל: כדי להתמודד עם השמש, האדריכלים "שברו" את הקופסה האירופית:
מרפסות עמוקות: ליצירת צל על החלונות.
חלונות "טרמומטר": חריצי חלונות אנכיים בחדרי מדרגות לאוורור.
עמודים (Pilotis): הרמת הבניין מעל הקרקע כדי לאפשר לרוח הים לעבור מתחת ולקרר את הרחוב.
מבנים בולטים: כיכר דיזנגוף (שתכננה ג'ניה אוורבוך), בית הדר, והבניינים לאורך שדרות רוטשילד.
סלול "מהחלום האקלקטי לקו הלבן"- נקודת התחלה: בית הפגודה (כיכר המלך אלברט)
התחל בפינת הרחובות נחמני ומונטיפיורי.
2. צעידה אל שדרות רוטשילד- המשך ברחוב נחמני לכיוון השדרה ופנה ימינה. שים לב לבניינים סביבך: שדרות רוטשילד 84: בית אנגל המעבר: כאן תראה את הניגוד – מצד אחד בתים עם עיטורים וקשתות (שנות ה-20), ומצד שני בניינים בעלי קווים ישרים וחלקים (שנות ה-30).
מה רואים: את אחד המבנים המרהיבים ביותר של הסגנון האקלקטי (1924). הוא נראה כמו ארמון מהאגדות שמשלב אלמנטים יפניים, מוסלמיים ויווניים. זהו שיא הניסיון של שנות ה-20 ליצור "אדריכלות עברית" מפוארת.
מה רואים: זהו בניין המגורים הראשון בתל אביב שנבנה על עמודים (Pilotis).
למה זה חשוב: האדריכל זאב רכטר הביא כאן את המהפכה של "הסגנון הבינלאומי". העמודים
למה זה חשוב: האדריכל זאב רכטר הביא כאן את המהפכה של "הסגנון הבינלאומי". העמודים אפשרו לגינה "לזרום" מתחת לבית ולרוח הים לצנן את הרחוב. זהו רגע לידתה של העיר הלבנה.
4. רחוב מזא"ה 9: "בית התאומים" – סטייה קלה מהשדרה לרחוב מזא"ה.
מה רואים: שני מבנים זהים לחלוטין העומדים זה מול זה. זהו סגנון אקלקטי במיטבו – סימטריה מושלמת ועיצוב שמרגיש כמעט אירופאי קלאסי, אך עם חומרי בנייה מקומיים.
5. סיום: מרכז באוהאוס (רחוב דיזנגוף 77 / כיכר דיזנגוף) המשך צפונה לעבר כיכר דיזנגוף.
מה רואים: הכיכר היא היהלום שבכתר. כל המבנים המקיפים אותה עוצבו בסגנון הבינלאומי עם מרפסות מעוגלות שנראות כמו "סיפונים" של אוניות. זהו התכנון המפורסם של ג'ניה אוורבוך, שנתנה לעיר את המראה המודרני והאחיד שלה.
טיפ קטן למסלול:
הסתכל על המרפסות בבנייני הבאוהאוס בשדרה. תבחין ב"חריצי אוורור" קטנים בתחתית המעקה – אלו נועדו לאפשר לרוח לעבור גם כשיושבים
תל אביב היא "הבירה העולמית" של סגנון הבהאוס, ולא במקרה היא זכתה לכינוי "העיר הלבנה" ולהכרה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
הסגנון הגיע לכאן בשנות ה-30 עם אדריכלים יהודים שברחו מגרמניה הנאצית. הם לקחו את העקרונות של בית הספר "בהאוס" (פונקציונליות, פשטות וניקיון צורני) והתאימו אותם לאקלים הישראלי החם. המאפיינים הבולטים של הבהאוס התל-אביבי.
בניגוד לאירופה הקרה, בתל אביב האדריכלים היו צריכים להתמודד עם שמש יוקדת ולחות:
קווים נקיים וצורות גיאומטריות: ויתור מוחלט על קישוטים מיותרים (אורנמנטיקה). הכל פונקציונלי. מרפסות "סינר": המרפסות בתל אביב מוצלות ובולטות החוצה, מה שמאפשר זרימת אוויר. חלונות תרמומטר (מדחום): חלונות אנכיים ארוכים בחדרי המדרגות שנועדו להכניס אור אבל לצמצם חדירת חום.
גגות שטוחים: בניגוד לגגות הרעפים האירופיים, הגג הפך למרחב חברתי ופנאי.
צבע לבן/בהיר: כדי להחזיר את קרינת השמש.
*********************************************************************************************************************
כשמדברים על "ארמונות" בתל אביב, אנחנו עוברים מהקווים הנקיים והצנועים של הבהאוס אל הסגנון האקלקטי (לקטני) ששלט בעיר בשנות ה-20. אלו הבניינים שנראים כאילו נלקחו מסיפור אגדה או מבירה אירופאית קלאסית, עם שילוב של מוטיבים מזרחיים, מערביים ותנ"כיים.הנה הבתים הכי מרשימים שמרגישים כמו ארמונות אמיתיים בלב העיר:
1. בית הפגודה (כיכר המלך אלברט)
זהו אולי הבית המפורסם והמפואר ביותר בתל אביב. הוא תוכנן על ידי האדריכל אלכסנדר לוי ב-1924 ומשלב סגנונות מכל העולם:
הארמון: קשתות מוסלמיות, עמודים דוריים יווניים וגג שנראה כמו פגודה יפנית.
הידעת? זה היה הבית הפרטי הראשון בתל אביב שהותקנה בו מעלית.
2. בית לודוויג פולק (אחוזת בית)
נמצא בפינת הרחובות אחד העם והרצל. המבנה עבר שימור קפדני ונראה כמו ארמון אירופאי קלאסי עם חלונות מעוטרים ומרפסות שיש. כיום
3. בית לוין (בית השגרירות הרוסית לשעבר)
ממוקם בשדרות רוטשילד 46. זהו "ארמון" במובן הקלאסי של המילה:
העיצוב: גג רעפים, צריח מרשים, ועיטורי קיר עשירים.
הסיפור: הבניין שימש בעבר כשגרירות ברית המועצות (ואף עמד במרכז פרשיית פצצה בשנות ה-50). כיום הוא עבר שימור מדהים ומשמש כבית מכירות פומביות וגלריה.
4. בית ביאליק (רחוב ביאליק)
למרות שהוא קטן יותר מהאחרים, האדריכלות שלו משדרת יוקרה תרבותית. הכיפה הכחולה, הקשתות והאריחים המעוטרים (תוצרת "בצלאל") הופכים אותו ל"ארמון עברי" אמיתי.
המלצה למסלול סיור "בין ארמונות לבהאוס"
אם בא לך לצאת לסיור עצמאי, זה המסלול הכי מומלץ שמשלב את שני העולמות:
נקודת התחלה: מתחם התחנה (נווה צדק) – התחלה בבתים הראשונים של תל אביב.
עצירה ראשונה: בית רוקח ובית הסופר נחום גוטמן בנווה צדק (סגנון ציורי).
מעבר לרוטשילד: הליכה לשדרות רוטשילד פינת אלנבי. כאן תראה את בית לוין (מס' 46) ואת הניגודיות בין בנייני הבהאוס הלבנים לארמונות האקלקטיים.
שיא הסיור: הליכה לבית הפגודה בכיכר המלך אלברט (מפגש הרחובות נחמני ומונטפיורי). סיום: רחוב ביאליק – הרחוב הכי יפה בעיר, שבו נמצאים גם בית העירייה הישן, בית ביאליק ובית ראובן רובין.
מה הופך בית ל"ארמון" בתל אביב?
אריחי קרמיקה: שימוש נרחב באריחי "בצלאל" עם סצנות מהתנ"ך. אקלקטיות: השילוב הבלתי אפשרי בין מזרח למערב (קשתות מזרחיות עם עמודים אירופאיים).
פרטים קטנים: מעקות ברזל נפחות בעבודת יד, תקרות גבוהות מצוירות ורצפות מצוירות.
להלן רשימה של בתי קפה ומקומות מיוחדים ששוכנים בתוך מבנים היסטוריים לשימור בתל אביב, כך שתוכל ליהנות מהאווירה המיוחדת שלהם תוך כדי הסיור.
הנה הרשימה המלאה:
קפה נורדוי (Nordoy) – ב'בית נורדוי' הוורוד והאיקוני בפינת נחלת בנימין.
קפה דלל (Dallal) – מבנה היסטורי קסום בנווה צדק.
קפה ביאליק – אווירה תל אביבית נוסטלגית ברחוב הכי יפה בעיר.
מלון נורמן (The Norman) – חוויה יוקרתית בתוך שני מבנים אקלקטיים משוחזרים להפליא. אברהם לופט – נוף אורבני ממבנה תעשייתי לשימור.
- **************************************************************************************************************
כרם התימנים הוא הלב הפועם של המוזיקה המזרחית בישראל. השכונה לא רק הצמיחה זמרים, היא יצרה סגנון מוזיקלי שלם שנולד בחפלות בחצרות הבתים ובמועדונים קטנים כמו "חרות".
הנה השמות וההרכבים הכי חשובים שצמחו בסמטאות הכרם:
1. "המפץ הגדול": צלילי העוד וצלילי הכרם
בשנת 1975 קרה דבר מדהים: שתי להקות מהשכונה הוציאו אלבומי בכורה כמעט עם אותם שירים בדיוק (כמו "איילת חן" ו"חנה'לה התבלבלה"). זה יצר תחרות אדירה ששינתה את הפסקול הישראלי:
צלילי הכרם: הובלה על ידי דקלון (יוסי לוי) והגיטריסט בן מוש. הם שילבו פיוטים תימניים עם מקצבים יווניים וערביים.
צלילי העוד: הובלה על ידי רמי דנוך והגיטריסט האגדי יהודה קיסר (עם הסמל המסחרי שלו – הכובע). קיסר הביא את הצליל החשמלי הייחודי שהפך לסימן ההיכר של המוזיקה המזרחית.
2. אהובה עוזרי – "הקיסרית של הכרם"
אולי הדמות הכי מזוהה עם השכונה. היא גדלה בכרם והחלה את דרכה כילדה ששרה כמקוננת בלוויות. היא הייתה אחת הנשים הבודדות שגם כתבו, גם הלחינו וגם ניגנו (על הבולבול טרנג). להיטים כמו "צלצולי פעמונים" ו"עמק הפרחים" הפכו לנכסי צאן ברזל.
3. משפחת כהן (סולימאן הגדול) חופני כהן ויזהר כהן.
ורדינה כהן: זמרת ויוצרת בזכות עצמה.
4. דמויות בולטות נוספות מהשכונה
חופני כהן: "סולימאן הקטן".יזהר כהן: שהביא לישראל את הזכייה הראשונה באירוויזיון עם "אבניבי".
בעז שרעבי: גדל בשכונה והביא איתו שילוב של סול (Soul) אמריקאי עם שורשים תימניים.
אביהו מדינה: גדל בכרם והפך לכותב והמלחין החשוב ביותר של הזמר הים-תיכוני (כתב את "הפרח בגני", "שבחי ירושלים" ועוד).
רון שובל: דור ההמשך שגדל בסמטאות השכונה והתפרסם כבר כנער.
אלו באמת ה"אבות המייסדים" וה"אמא" של השכונה. כל אחד מהם מייצג פן אחר של כרם התימנים – מהחפלות המלודיות, דרך הכאב החשוף ועד לגרוב המשפחתי. הנה מה שחשוב לדעת עליהם בהקשר של הכרם:
1. דקלון (יוסי לוי) – "הקול של השכונה"
דקלון הוא הלב הפועם של ז'אנר "צלילי הכרם".
הסגנון: הוא לקח את השירים התימניים המסורתיים (כמו אלו של שלום שבזי) והלביש אותם על מקצבים מודרניים יותר. הקול שלו נקי, גבוה וצלול.
צלילי הכרם: יחד עם בן מוש (הגיטריסט), הם יצרו מוזיקה שהייתה מושמעת בכל חתונה ואירוע בשכונה.
החיבור לדמויות אחרות: דקלון שיתף פעולה לאורך השנים עם כולם, כולל עם אהובה עוזרי בשנים מאוחרות יותר, ושימר את ה"ביחד" של הכרם.
אהובה עוזרי – "הנשמה של הכרם"
אהובה היא דמות יוצאת דופן בנוף הישראלי, לא רק בכרם.
הכלי הייחודי: היא ניגנה על בולבול טרנג (כלי פריטה הודי) שהעניק למוזיקה שלה סאונד "חללי" ומזרחי עמוק שלא נשמע קודם.
הטקסטים: השירים שלה (כמו "צלצולי פעמונים" או "עמק הפרחים") היו לעיתים קרובות עצובים ומלאי געגוע, מה שנתן קונטרה למקצבים המקפיצים של דקלון.
המאבק: גם כשאיבדה את קולה בשל מחלה, היא המשיכה ליצור ולנגן, והפכה לסמל של עמידות וחיוניות. היא הייתה נשארת בכרם, מבשלת בדירתה הקטנה ומארחת מוזיקאים מכל הסגנונות (גם מהמיינסטרים הישראלי כמו ברי סחרוף).
3. משפחת שובל (השובלים) – "הגרוב של הכרם"
כשמדברים על "השובלים", מתכוונים בעיקר לזמר רון שובל ולאביו, שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי של השכונה.
הילד הפלא: רון שובל התפרסם בגיל צעיר מאוד (זוכר את "לפעמים"?). הוא גדל
משפחת שובל (השובלים) – "הגרוב של הכרם"
כשמדברים על "השובלים", מתכוונים בעיקר לזמר רון שובל ולאביו, שהיו חלק בלתי נפרד מהנוף האנושי של השכונה.
הילד הפלא: רון שובל התפרסם בגיל צעיר מאוד (זוכר את "לפעמים"?). הוא גדל בתוך החפלות של הכרם, סופג את הצלילים של דקלון וצלילי העוד.
החיבור לשכונה: בניגוד לאמנים שעזבו את השכונה ברגע שהצליחו, השובלים נשארו תמיד מזוהים עם הסמטאות, עם המגרש של "שמשון תל אביב" (קבוצת הכדורגל המזוהה עם הכרם) ועם האווירה החמה.
הפלייליסט המומלץ לסיור (או סתם לאווירה):
כדי להרגיש את ההבדלים ביניהם, כדאי להאזין לשירים האלו בסדר הזה:
דקלון: "איילת חן" או "חנה'לה התבלבלה" – להרגיש את הקצב והשמחה.
אהובה עוזרי: "צלצולי פעמונים" או "מעלי דממה" – להרגיש את העומק והנשמה.
רון שובל: "לפעמים" או "דניאל" – להרגיש איך הכרם הפכה לפופ ישראלי מצליח.