"סיורים בירושלים בעקבות בית ראשון ושני".

"מדריך טיולים לימי בית שני בירושלים".

"ימי גיבוש כיף וטיול בירושלים לקבוצות".

3000 שנה לך תזכור.. ולא ניתן לקרוא לעיר עיר דוד, טרום תקופתו, אלא העיר הכנענית או יבוס. ארכיאולוגים עסקו בדרך כלל בערים, המחקר גילה ועסק בערים, אך 95% מהישובים והאוכלוסייה התגוררו בישובים כפריים.
הגדרת עיר: מקום שיכול להגן על עצמו, חומות/ביצורים בעת העתיקה לא תמיד גרו בו.לפני כ3800 שנים תקופת ברונזה תיכונה 2 מוקמת עיר , המצרים שלטו בארץ, שלחו שליחים לבדוק מדוע מוקמת עיר , לברר את בנייתה. מוצאים בכתבי "המארות" קללות אזכור ראשון לירושלים נכתב השם "רושלימום" פעמיים בהפרש של 30 שנה. עזרים: תמונות של צלמיות וכתבי המארות.
בתנ"ך שופטים פרק י"ט – יבוסי היא ירושלים. התושבים יבוסים , אך שם העיר ירושלים ברונזה מאוחרת, 400 שנה מאוחר יותר מכתבי אל-עמארנה, מכתבים שנשלחו מירושלים מהשליט אל מלך מצרים כתוב עיר עצמאית, יחידה שנאמנה לירושלים, בעיר דוד אין ממצאים שמתארים את התקופה , רק חרסים.
ירושלים נזכרת בתנך לראשונה בספר יהושע פרק י' כאשר יהושע מוביל את העם לכבוש את העי.. בראשות מלכיצדק.. נגד הגבעונים, יהושע תוקף את הערים פרט לירושלים ( כובש את לכיש, חברון,) בימי דוד ירושלים נכבשת. "וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד. ככל הנראה חלק מהעיר.
9:45 הליכה קצרה לאולם הקרנה סרט תלת מימד. 10:00 עלינו במדרגות לתצפית : מקדש אל אקצה בן 1300 שנה בנוי על מה שהיה מתחתיו. קיר החומה כותל דרומי, גם הצפוני וגם המזרחי יש חלקים עתיקים מתקופת הכותל המערבים, " קירות ללא יחסי ציבור". הר הבית הוא רחבה 4 קירות המכסים את הגבעה הטבעית הפסגה בתוך כיפת הסלע. בימי דוד לא היה בנוי כלום על הגבעה, (יש גורן – שטח עיבוד חקלאי ברוח מוץ עף וגרעינים נותרים בשטח) וזה המקום שדוד יבנה בעתיד . בצד שמאל מערב הר ציון, בינינו יש נחל ללא מים, התמלא בסחף , היה עמוק יותר, הנחל המרכזי(הגיא המרכזי), בתהילים הר ציון נזכר כצפונית לעיר דוד, לא אותו מקום. במזרח הר הזיתים ימינה לו סילוואן ובינינו נחל עמוק הקדרון, עיר דוד קטנה בשטחה וכמה דקות.

בתוך הצוק. לצדו של הקבר ניצב קבר זכריה וסמוך לו ניצב יד אבשלום. נראים שני עמודים בתוך אומנות, עמודי צד, כותרת מרובעת "סדר דורי" תקופה קלאסית .יש חריצים בחלק העליון – שלשות וביניהם עיטור "טריגלפים" וכתובת בכתב עברי מרובע בניגוד לקבר זכריה .המערה נחשבת כמערת קבורה של משפחת הכהונה "בית חזיר" .במקרא נמנה חֵזיר (דברי הימים א', כ"ד, ט"ו) כמשמרת ה-17 מעשרים וארבעת משמרות הכהונה.( אולם, על פי הבריתא המובאת בתלמוד הבבלי, משמרת בני חזיר לא הייתה אחת מארבע המשמרות שעלו ארצה בימי שיבת ציון ופעלו במקדש מתוך בראשית ימי הבית השני .
סגנון הקבר מושפע מהאדריכלות היוונית בלבד שני עמודים בעלי כותרות דוריות וללא השפעת אדריכלית מזרחית. חזית הקבר מתחלקת לשני חלקים. החלק הימני, המהווה את הכניסה האורנמנטלית לקבר, בנוי בסגנון היווני – שני עמודים בין שתי אומנות. החזית משתייכת לסדר הדורי, ובניגוד לשאר מצבות נחל קדרון הסמוך, היא עשויה כולה בסגנון יווני אחיד, בלא ערבוב סגנונות שונים, ובלא השפעות רומיות. בקבר נמצאה כתובת עברית שנחקקה כנראה בתקופה החשמונאית ונמצאת מעל המערה מלמדת כי במערה קבורים משפחת כוהנים ממשמרת בני חֵזיר .
זה הקבר והנפש של אלעזר חניה יועזר יהודה שמעון יוחנן בני יוסף בן עובד יוסף ואלעזר בני חנניה כהנים מבני חזיר. מכתובת זו מסתבר שהמערה שימשה את משפחת בני חֵזיר במשך כמה דורות. כמו כן ניתן ללמוד על עושרה של משפחה זו, שיכלה להרשות לעצמה חציבת קבר בנחל קדרון, מול הר הבית.
בכתובת ישנו ציון של "נפש". בתקופת בית שני אחוזת קבר מפוארת התחלקה לשני חלקים מערת קבורה חצובה ומונומנט שבנוי לצידה זה הנפש כאן רואים את הקבר אך המונומנט שמייצג את הנפש נהרס.

קבר זכריה בנחל קדרון ירושלים: מסורת עממית מייחסת את המצבה כ"קברו" של זכריה בן יהוידע הכהן, שפעל בתקופת בית ראשון בימי המלך יואש, והומת באכזריות בידי עם ישראל בבית המקדש .
זוהי מצבה מונוליטית משלהי התקופה ההלניסטית בארץ ישראל .ניצבת בסמוך "לקבר בני חזיר", ובמרחק מה מיד אבשלום. הקבר מוכר בזכות גג הפירמידה שהיה בראשו, גוף המצבה מעוטר בכותרות חצובות אופייני בארץ ישראל במאה הראשונה לפני הספירה. "בוני המצבה הושפעו מהסגנון האיוני ארכיטקטורה יוונית עם השפעה מצרית" .זהו אינו קבר אלא "נפש" – מצבת זיכרון הניצבת בסמוך לקבר . מצבות כאלו היו מקובלות בקברים מפוארים בני אותה תקופה .שרידי הארכיטקטורה הקלסית הנראית כאן 2 עמודים בתוך אומנות כותרות דוריות, חריטות של 3 קווים וביניהן עיטור, זו ארכיטקטורה יוונית המאפיינת את ימי הורדוס. אפשר גם לקשור זאת לתחילת התקופה היוונית .

"סיור בירושלים בין בית ראשון לבית שני".

מרכז דוידסון שנחנך ב-2001 קרוי על שם משפחת התורם להקמתו, המרכז נבנה לתוך מרתפים של אחד הארמונות האומאיים . במרכז שעוצב בידי רנה סיוון ודורית הראל מוצג סרט על העלייה לרגל בימי הבית השני..(סרט אחר מציג את תולדות החפירות באתר) ניתן להזמין צפייה בדגם הממוחשב המציג את ירושלים ובעיקר את סביבת הר הבית בשלהי ימי הבית השני ובדגם ממוחשב נוסף המציג את אותו אזור בתקופה האומאיית – כן, מוצג במרכז דגם פיסי של החפירות באזור וכן ממצאים קטנים המייצגים את התקופות השונות באתר – אולם התצוגה בכניסה, כל האבנים האדירות שאנו רואים מסביב הן של האומאיים. מרכזם היה בדמשק והם רצו לבנות את ירושלים ולפאר אותה, הם מקימים מבנים רבים על הר הבית.. הבנייה האומאית עשתה שימוש משני באבנים ההרודיאניות, הרחוב נמתח לכל אורך הכותל המערבי עד לצפון. הוא ממוקם נמוך ומנקז את הסביבה, הריצוף שאנו רואים נעשה בשנת 66 על ידי אגריפס השני.

הוא קבל אישור להעסיק 18 אלף פועלים בריצוף, הורדוס בנה את קירות המעטפת את המקדש ואת הסטיו., רוני רייך ויעקב ביילי הרימו חלק מן המרצפות ומצאו מטבעות מימי פונטיוס פילטוס. פירושו שהריצוף מאוחר מימיו של הורדוס, הריצוף נראה חדש מכיוון שלא הספיקו ללכת עליו הרבה. החורבן בשנת 70. ומערכת ניקוז אדירה נמצאה.

הניקוז היה לאורך הגיא המרכזי היום ניתן לצאת מהמערכת מכאן מתחת לקשת רובינסון. בתוך התעלה ניתן למצוא אבנים גדולות שנפלו בעת שטיטוס הרס את הגשר, מעל היציאה מתעלת הניקוז נמצאה כתובת על אבן הרודיאנית, בעברית מימי בית שני האבן שמתחת לחריץ הרוחב, הכתובת מכילה ניסוח דומה למה שכתוב בישעיהו—ראיתם ושש ליבכם, ועצמותיכם כדשא תפרחנה.

ההסבר גילו כאן כמה קברים ,ובתוך תעלת הניקוז נמצאו חרסים אולי אלו קברים של יהודים שרצו להיקבר קרוב להר הבית וזוהו כתובת הישועה שלהם – האבנים שמולנו מתאימות לבניית הורדוס – אבן מסותת, זיז חלק עם שוליים מסביב, האבנים מותאמות היטב, האבן העליונה מוכנסת שני סנטימטרים פנימה כדי למנוע אשליה אופטית של נפילה. ההסבר גילו כאן כמה קברים ,ובתוך תעלת הניקוז נמצאו חרסים אולי אלו קברים של יהודים שרצו להיקבר קרוב להר הבית וזוהע כתובת הישועה שלהם – האבנים שמולנו מתאימות לבניית הורדוס – אבן מסותת, זיז חלק עם שוליים מסביב, האבנים מותאמות היטב, האבן העליונה מוכנסת 2 סנטימטרים פנימה כדי למנוע אשליה אופטית של נפילה. הבנייה יבשה ללא טיט, בין האבנים אין שום חומר מיצב, בפינת הכותל המערבי והכותל הדרומי נתגלתה אבן גדולה מאד שעליה חרוט-בשל השבר של הכתובת לא ברור מהי המילה השלישית, והאם היו מילים נוספות. המילים נכתבו בכתב אשורי הזהה כמעט לכתב העברי של ימנו – כנראה, שהאבן נפלה במהלך חורבן בית שני על ידי הרומאים ממרפסת שניצבה בראש המבנה שבה נהגו לעמוד ולתקוע בחצוצרות כדי להכריז על כניסת שבת ומועד, עברנו ליד בית מרחץ רומי-ביזנטי עם מערכת חימום תת רצפתית, לחדר הייתה ריצפה כפולה. וזה הכיתוב שנמצא: לבית התקיעה להכ.

"שערי חולדה בירושלים".-

בעבר סברו שאולי בקרבת מקום עמד קבר חולדה הנביאה (בת זמנו של הנביא ירמיהו)

אך בחפירות לא נתגלה כל קבר אותו היה ניתן לזהות כקבר חולדה. ייתכן שהשם מתייחס לאופן המיוחד שבו מוליכים השערים אל הר הבית. מפלס השערים נמוך בכ-14 מ' מפלס הר הבית ועל כן נבנו כפי הנראה מנהרות ארוכות ומשופעות, שהעלו את הנכנסים מן השערים אל מפלס הרחבה, מנהרות אלו מזכירות את המחילות שחופרים נברנים שונים מתחת לאדמה ואולי מכאן משם- לאורך מנהרות הכניסה נשתמר חלק מן הכיפות המקוריות שקירו אותה ועליהן קישוטים מגולפים באבן.

שטח העופל ( בימי בית ראשון) השטח דרכו העפילו הבאים מעיר דוד שמדרום אל המקדש בצפון.

כוחה של המסורת היה כה חזק עד כי גם הורדוס קבע את מערכת שערי הכניסה והיציאה להר מדרום, אף על פי שבימיו כבר עבר מרכז הכובד העירוני אל העיר העליונה. גרם המדרגות (שרובו הגדול משוחזר) הוביל אל שערי הר הבית. ממזרח לגרם המדרגות נחשפו מקוואות טהרה שבהן טבלו עולי הרגל בטרם נכנסו למקדש. מעל גרם המדרגות נבחין בקשת של השער הסתום כיום. הקשת היא מן התקופה המוסלמית הקדומה, כאן עמד בימי בית שני שער כפול, ששימש כנראה ליציאה מהר הבית- כ- 70 מ' ממזרח לו מבחינים בשער משולש סתום, שם עמד שער הכניסה להר, שצורתו המקורית אינה ידועה, אך יתכן שהיה אף הוא משולש. השער הנוכחי הוא מוסלמי. מפתנו ואבן המזוזה המערבית הם שריד בנייתו של הורדוס- המשנה מכנה את השערים "שערי חולדה". "כל הנכנסין להר הבית נכנסין דרך ימין ומקיפין ויוצאין דרך שמאל, חות ממי שאירעו דבר שהוא מקיף לשמאל. מה לך מקיף לשמאל? שאני אבל – השוכן בבית הזה ינחמך, שאני מנודה – השוכן בבית הזה יתן בלבם ויקרבוך" (מידות ב ב) מכאן ניתן ללמוד על מנהג יפה ומקרב לבבות על פיו אדם שמתאבל נכנס ויוצא הפוך לשאר האנשים על מנת שגם זרים יידעו לנחמו.

"קשת רובינסון".

שורת האבנים הבולטות מן הקיר הרחק מעל ראשנו היא שריד של קמרון ענק שיצא מן הכותל וצידו נח על אומנות אבן מעברו השני של הרחוב, במרחק 13 מטרים מן הכותל.

הקמרון זוהה לראשונה על ידי החוקר אדוארד רובינסון (1838), אשר סבר שהוא ראשיתו של גשר קשתות שחיבר בין הר הבית לבין העיר העליונה ששכנה בגבעה שממערב להר הבית- אולם, כאשר נתגלו בסיסי קשתות נוספות, הפונות דרומה במקום מערבה, הסתבר כי אין מדובר בגשר, אלא במערכת קמרונות היורדת אל מפלס הרחוב מתקופת הבית השני שעליו אנו הולכים- רוחב הדרך שעברה על גב הקמרון היה 15 מ' – כרוחב של אוטוסטרדה מודרנית.

מן הרחוב ניתן היה לטפס במדרגות הקמרון ולהיכנס אל "הסטיו המלכותי" בדרום הר הבית. התנועה על מדרגות הקמרון לא הפריעה את התנועה הצולבת של ההולכים ברחוב שלמטה וכך היתה הקשת ה"מחלף" הראשון בהיסטוריה.

בבסיס המערכת של אומנות הקמרון שילבו האדריכלים חללים, ששימשו לחנויות. עד 1967 הכול היה מכוסה – הקשת הזו הכי גדולה בעולם העתיק, 15 מטר רוחב 13  מטר מפתח הרגליים, 20 מטר גובה, משקל משוער 1600 טון, מעל הקשת היה שער וזהו אחד מתוך 4 השערים שהיו בכותל המערבי.

"קשת ברדלי" – "קשת וילסון" – "קשת וורן".

"סיור בקרדו המשני".

מתחת לרחבת הכותל עשרות ממצאים ארכיאולוגיים שטרם הגיעו אליהם. במקום בו אנו נמצאים אנו מזהים את כניסת אמת המים להר הבית. זהו הקטע האחרון של אמת המים.

כשאנו מסתכלים למעלה אנו רואים סלע קדום יותר השייך לתקופת בית שני מתחתיו תקופות קדומות יותר הכיצד ?

אחרי בית שני חצבו את הסלע ונשאר המפלס העליון הקדום- בשנת 70  לספירה וכאן היה הלגיון ה 10.

שהה וגר כאן יותר מ 200 שנים- הרומאים החליטו להפוך את ירושלים לעיר רומית במלוא מובן המילה.

בירושלים היו שני קארדו, אחד הקרדו המוכר ברובע היהודי וכאן השני-המשני, הקרדו הזה מהמאה השנייה שנת 130 לספירה, נמצאו כאן מטבעות של אדריאנוס. יש הטוענים כי הסיבה למרד בר כוכבא נעוצה כאן…ברצון של הרומאים להפוך את ירושלים לעיר רומית.

היו כאן שורת מדרגות, חנויות, רחוב מפואר המתחיל משער שכם עד שער האשפתות-רחוב רומי שחצה את כל העיר. הרחוב נחצה על גבי פחות או יותר תוואי הגיא. רחוב הגיא…העיר נקראה איליה קפיטולוניה וליהודים אסור היה להיכנס. ברחובות הרומאיים הכל היה חייב להיות מפולס וישר, כשהיו בעיות של הפרשי גובה שתמשו בשרידים קדומים קיימים שבשטח-כך נשתמרו השרידים כאן של השכבה שמתחת לריצוף הרחוב וגילו ממצאים גם מבית ראשון.

"ארמון הנציב".

מבנה שלטון שהוקם בירושלים בתקופת המנדט הבריטי. תפקידו היה לשמש מקום מגוריו.

לשכתו של הנציב העליון הבריטי. בפי השלטון הבריטי נקרא המבנה: בית הממשלה.

מתחם ארמון הנציב נמצא על פסגת רכס ג'בל מוכאבר (ההר הכביר) הר העצה הרעה (הצופה מדרום מזרח על העיר העתיקה). כיום, ארמון הנציב משמש כמטה ארגון הפיקוח על הפסקת אש של האומות המאוחדות. לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטיים בשנת 1917, הולאם מתחם אוגוסטה ויקטוריה והפך למפקדה הראשית של הצבא הבריטי בארץ ישראל, כשהתחילה תקופת המנדט הבריטי בארץ בשנת 1920, אכלס המתחם את מוסדות השלטון והנציב העליון הרברט סמואל, עבר להתגורר בו למשך 5 שנים.

ארמון הנציב הוא מבנה המשדר רשמיות ופאר, תוך שימוש באלמנטים עיצוביים אירופאים, הוא מזכיר מבני ציבור שנבנו ברחבי האימפריה בכלל ומבנים מנדטוריים בפרט. האדריכל שתכנן את ארמון הנציב תכנן גם את מוזיאון רוקפלר (הריסון) בניין הדאר המרכזי ובניין עיריית ירושלים ההיסטורי, טכנולוגיית בניה מודרנית, חומרים כגון: בטון, אבן ירושלמית.לא נעדר אלמנט מוסלמי-ערבי, בצורת מתומן המשולב בעיצובים רבים במבנה (במזרקה, ריצוף המרפסת המובילה לגינה המזרחית), עיצוב דלתות אולם הנשפים. שטח הארמון 65 דונם, כביש הגישה מרחוב חברון. שער כניסה (בו משולבים חדרים לשומרים של המתחם), כביש גישה פנימי מוביל ממבנה השער אל הכניסה הראשית המתוכננת בסגנון המבנים הממלוכים (שניתן לראות כאלה בעיר העתיקה).

המבנה א-סימטרי, חלקו הצפוני מיועד לאגף התפעולי של המקום: מטבח, חצר שירות וחדרים לצוות המתחזק את המבנה, צידו  הדרומי מיועד לאנשי הפונקציות הרשמיות של המבנה. ניתן למצוא בו את אולם הנשפים הנחשב לחדר היפה והמרשים ביותר בבניין, תקרתו שטוחה בניגוד לתקרות הכיפתיות של אולמות חדר האוכל וחדר ההסבה, אח ענקית שצופתה באריחי קרמיקה בציורים ארמניים מסורתיים.

לקריאה נוספת באתרים נוספים של אפי נחמיאס www.toursguides.com    www.efitours.co.il