מלחמות היהודים הבריטים ומלחמת הקוממיות בתל אביב יפו.

תל אביב שימשה כזירה מרכזית לפעילותן של המחתרות העבריות, האצ"ל (ארגון צבאי לאומי), הלח"י (לוחמי חירות ישראל) ו"ההגנה", בתקופת המנדט הבריטי ולקראת הקמת המדינה. מערכת היחסים ביניהן הייתה מורכבת, וכללה שיתופי פעולה לצד חיכוכים ומאבקים פנימיים.
האצ"ל והלח"י בתל אביב:
* פעילות נגד הבריטים: שני הארגונים, שהוגדרו על ידי הבריטים כ"פורשים" בשל אי-קבלת מרות מוסדות היישוב, התמקדו בפעולות חמושות נגד שלטון המנדט הבריטי. בתל אביב, כמו במקומות אחרים, הם ביצעו פעולות שונות כגון חבלה, פיצוץ מטרות בריטיות, וניסיונות שוד (אותם כינו "החרמות") למימון פעילותם.
* מעצרים ומרדפים: הבריטים רדפו באופן פעיל אחר אנשי האצ"ל והלח"י בתל אביב. בבתים רבים בעיר, במיוחד בשכונות כמו פלורנטין, פעלו סליקים ומקומות מסתור. דוגמה בולטת היא דירתו של אברהם שטרן ("יאיר"), מייסד ומפקד הלח"י, שנרצח על ידי הבריטים בדירת מסתור בתל אביב. כיום שוכן בבית זה מוזיאון הלח"י.
* גיוס כספים ו"החרמות": הארגונים נזקקו למקורות מימון, ובתל אביב בוצעו פעולות שונות של "החרמות" כספים, כולל מבנקים, סוחרי זהב ויהלומים, ועוד. פעולות אלו לעיתים קרובות הובילו לחיכוכים עם ה"הגנה" ועם אזרחים.
"ההגנה" בתל אביב:
* הגנה על היישוב: "ההגנה" הייתה ארגון המחתרת הגדול והמסודר של היישוב היהודי, ופעלה תחת מרות מוסדות היישוב. מטרתה העיקרית הייתה הגנה על היישוב היהודי מפני התקפות ערביות, וכן פעילויות של התיישבות והעפלה.
* מבנים מרכזיים: בתל אביב שכנו מפקדות ומרכזים חשובים של ה"הגנה", כמו ביתו של אליהו גולומב (כיום מוזיאון ה"הגנה" בשדרות רוטשילד).
* שיתוף פעולה עם הבריטים (לסירוגין): בתקופות מסוימות, בעיקר במלחמת העולם השנייה, שיתפה ה"הגנה" פעולה עם הבריטים (לדוגמה, בגיוס לצבא הבריטי ושליחת צנחנים לאירופה), תוך ניצול ההזדמנות להתחמש ולהתאמן.
* גדנ"ע ופלמ"ח: "ההגנה" הקימה ופיתחה יחידות כמו הגדנ"ע (גדודי נוער) והפלמ"ח (פלוגות מחץ), שפעלו גם בתל אביב. הגדנ"ע אימן בני נוער בשימוש בנשק קל, סיירות ועזרה ראשונה, וסייע בפעילויות הארגון. מודיעין: למחלקת המודיעין של הלח"י הייתה פעילות משמעותית בתל אביב. הם הצליחו להתחבר לקווי הטלפון של מרכז ההאזנה הבריטי ("הבוקס") וקיבלו מידע מודיעיני חשוב, שלעיתים הועבר גם ל"הגנה".
מערכת היחסים בין הארגונים בתל אביב:
* ה"סזון": אחד הפרקים המורכבים והכואבים ביותר במערכת היחסים בין הארגונים היה ה"סזון" (עונת הציד), שהתרחש בעיקר בשנים 1944-1945. ה"הגנה" פעלה, לעיתים באלימות קשה, נגד האצ"ל, במטרה לשתק את פעילותו ולכפות עליו קבלת מרות. בתל אביב התרחשו התנגשויות אלימות רבות בין אנשי הארגונים, שכללו פריצות לדירות, הכאות קשות, וניסיונות למנוע גיוס כספים על ידי האצ"ל. פעולות אלו כללו הסגרת אנשי אצ"ל לבריטים. מנחם בגין, מפקד האצ"ל, הורה לאנשיו שלא להגיב באלימות על פעולות ה"הגנה" כדי למנוע מלחמת אחים.
* התנגשויות וחיכוכים נוספים: גם לאחר ה"סזון", ולקראת סוף תקופת המנדט, המשיכו להתקיים חיכוכים בין הארגונים, במיוחד סביב גיוס כספים וחלוקת תחומי פעולה.
* תנועת המרי העברי: בתקופה מסוימת (1945-1946), הוקמה "תנועת המרי העברי", שאיחדה את שלושת הארגונים למאבק משותף נגד הבריטים. גם במסגרת זו בוצעו פעולות משותפות בתל אביב.
* מלחמת העצמאות: לקראת מלחמת העצמאות ולאחריה, התגייסו רבים מלוחמי האצ"ל והלח"י לשורות צה"ל, כולל לחטיבה 8, שכללה לוחמים משני הארגונים.
לסיכום, תל אביב הייתה נקודת מוקד לפעילותן של הלח"י, האצ"ל וה"הגנה", שהתאפיינה במאבק משותף בבריטים, אך גם במאבקים פנימיים קשים שנגעו לשאלות של מנהיגות, אידאולוגיה ודרך הפעולה.

מתחם שרונה בתל אביב, כיום מרכז בילוי ומסחר שוקק, שימש בתקופת המנדט הבריטי כבסיס צבאי בריטי חשוב בשם "מחנה שרונה" (או Sarona Camp). מטבע הדברים, כבסיס בריטי מרכזי, הוא היה יעד לפעולות המחתרות העבריות, ובכללן ה"הגנה".
פעולות ה"הגנה" במתחם שרונה התאפיינו בעיקר בפעולות מודיעין, חבלה, ופגיעה בתשתיות ובמטרות בריטיות, פחות במבצעים קרביים "קלאסיים" של חיל רגלים אל מול חיילים חמושים בתוך המתחם עצמו. הסיבות לכך מגוונות:
* אבטחה כבדה: מחנה שרונה היה מתחם מבוצר ומאובטח היטב, עם גדרות, שמירה כבדה, ותנועה מתמדת של כוחות בריטיים. פריצה פנימה וניהול קרב חזיתי הייתה כרוכה בסיכון אדיר ללוחמי ה"הגנה" ובסיכוי נמוך להצלחה.
* אופי הפעילות של ה"הגנה": ה"הגנה" נטתה לפעולות מתוכננות ומחושבות, תוך הימנעות ככל האפשר מחיכוך ישיר עם הבריטים שיוביל לאבדות רבות. הדגש היה על פגיעה נקודתית במטרות בעלות חשיבות אסטרטגית או סמלית.
* יעדים חשובים בתוך המחנה: המתחם כלל משרדי ממשל, מחסני נשק, דלק ותחמושת, מגורי חיילים, ועוד. פגיעה במטרות אלו יכלה להתבצע גם מרחוק או באמצעות חדירה ממוקדת של יחידות קטנות.
מבצעים ופעילויות עיקריות של ה"הגנה" במתחם שרונה (או בסביבתו הקרובה בהקשר לשרונה):
* פיצוץ תחנת הרכבת תל אביב-שרונה (25 בנובמבר 1945): זוהי כנראה הפעולה הבולטת ביותר וה"קרבית" ביותר בהקשר לשרונה. בליל ה-25 בנובמבר 1945, במסגרת "ליל הרכבות" – מבצע נרחב של הפלמ"ח (כוח המשימה העיקרי של ה"הגנה" לפעולות מיוחדות) ב"תנועת המרי העברי" (שיתוף הפעולה הזמני בין "ההגנה", האצ"ל והלח"י) – פוצצה תחנת הרכבת תל אביב-שרונה, ששכנה בסמוך למתחם.
* מטרה: הפעולה נועדה לשבש את תנועת הרכבות הבריטית, שהייתה עורק לוגיסטי חשוב עבורם. בחירת תחנה זו הייתה בעלת חשיבות גם בשל קרבתה למתחם הבריטי הגדול בשרונה.
* ביצוע: כוח של הפלמ"ח הגיע למקום, הטמין חומרי נפץ ופוצץ חלקים מהתחנה. זו הייתה פעולה אלימה שכללה התמודדות עם מאבטחים, אך לא קרב חזיתי נרחב כפי שניתן לדמיין במובן הצבאי הקלאסי.
* פעולות מודיעין ותצפית: בקרבת שרונה פעלו עשרות חברי "ההגנה" שאספו מידע מודיעיני על תנועות הכוחות הבריטיים, אופי המתחם, נקודות תורפה אפשריות ועוד. מודיעין זה היה קריטי לתכנון פעולות עתידיות, בין אם חבלה או מבצעי הסחה.
* פגיעה בתשתיות סמוכות: לעיתים, פעולות לא היו חייבות להיות בתוך המתחם עצמו כדי להשפיע עליו. פגיעה בקווי טלפון, חשמל או דרכי גישה באזור יכולה הייתה לשבש את הפעילות הבריטית במחנה.
* הכנת תוכניות למקרה של נסיגה בריטית או מלחמה: למרות שלא בוצעו תקיפות קרקעיות גדולות, ה"הגנה" תכננה תרחישים למקרה של נסיגה בריטית או עם פרוץ מלחמת העצמאות. סביר להניח שהיו תוכניות מוכנות להשתלטות על המחנה ועל נשק וציוד שיוותרו בו.
חשוב להבחין:
* שרונה בתל אביב לעומת שרונה הגלילית: אין לבלבל את מחנה שרונה התל אביבי (מושבה טמפלרית לשעבר) עם המושבה הטמפלרית שרונה בגליל התחתון, גם שם היו אירועים ביטחוניים, אך בהקשרים שונים. השוואה לאצ"ל וללח"י: האצ"ל והלח"י, בעלי אופי פעולה יותר "פורץ גבולות" ופחות כפוף למגבלות מדיניות, ייתכן וביצעו פעולות נועזות יותר או בשיטות שונות בסמוך למתחם, אך "ההגנה" נטתה לפעולות ממוקדות יותר.
לסיכום, בעוד שמתחם שרונה היה יעד בעל חשיבות אסטרטגית עבור ה"הגנה", הפעולות ה"קרביות" המובהקות ביותר כנגדו היו מוגבלות יחסית, והתמקדו בעיקר בפעולות חבלה ממוקדות מחוץ למתחם עצמו (כמו פיצוץ תחנת הרכבת הסמוכה) ובאיסוף מודיעין, בשל האבטחה הכבדה ואופי הפעולה המאופק יותר של ה"הגנה" באותה תקופה.

"ליל המשטרות", או בשמו המבצעי "מבצע פולים", היה אחד המבצעים הגדולים והמשמעותיים של תנועת המרי העברי, שאיחדה את "ההגנה", האצ"ל והלח"י. המבצע נערך בלילה שבין 21 ו-22 בפברואר 1946 (כ"א באדר א' ה'תש"ו), והתמקד בתקיפת תחנות משטרה בריטיות שבהן חנו יחידות של המשטרה הניידת (PMF – Police Mobile Force). יחידות אלו נחשבו למובחרות ביותר במשטרה הבריטית וצוידו בשיריוניות ובנשק כבד, ופעולותיהן נגד היישוב העברי עוררו איבה רבה.
מטרת המבצע:
מטרת "ליל המשטרות" הייתה צבאית גרידא: לפגוע במתקנים, בכלי רכב וביוקרתה של המשטרה הבריטית, ובכך להראות את יכולת הלוחמה של היישוב היהודי. זה היה שינוי מסוים במדיניות תנועת המרי, שעד אז התמקדה בפעולות תגובה או ביעדים הקשורים ישירות להעפלה ולהתיישבות.
תל אביב וליל המשטרות:
בתל אביב, היעד המרכזי היה תחנת המשטרה בשרונה (כיום הקריה). זו הייתה אחת מארבע תחנות משטרה מרכזיות שנתקפו בו-זמנית באותו לילה, יחד עם תחנות בשפרעם, ג'נין וכפר ויתקין.
האירועים בתחנת שרונה:
* הכוח התוקף: כוח גדול של הפלמ"ח (הגדוד השני) וחי"ש תל אביב (חיל השדה של "ההגנה") בפיקודו של דני מס (לימים מפקד שיירת הל"ה) יצא לתקוף את תחנת המשטרה בשרונה.
* היתקלות ואבדות: הכוח נתקל בדרך למתחם במארב בריטי מתוכנן, ככל הנראה בעקבות עיכובים בהגעת הנשק שנועד להיות מסופק על ידי סניף "ההגנה" המקומי. העיכובים גרמו לאובדן גורם ההפתעה, וכך הבריטים היו בכוננות מוגברת.
* למרות האש הכבדה שנפתחה עליהם, המשיך הכוח במשימתו. בקרב הקשה נהרגו ארבעה לוחמי "ההגנה":
* עמירם בלינקוב
* שרגא הר
* אהרן ידידיה
* אריה קסלמן
על שמם נקרא כיום רחוב הארבעה בתל אביב, בסמוך למקום הקרב.
* השלמת המשימה: למרות האבדות, הצליחו התוקפים לחדור לתחנה ולפוצץ מספר כלי רכב משוריינים. פעולה זו, על אף המחיר הכבד, נחשבה להצלחה מבחינה צבאית – היכולת לחדור לבסיס בריטי מאובטח ולהסב נזק.
תוצאות והשלכות:
* הצלחה חלקית ומחיר כבד: המבצע נחל הצלחה חלקית. מצד אחד, הוא פגע בכלי רכב ותשתיות בריטיות והראה את יכולת היישוב. מצד שני, ההתקפה על שרונה הייתה הקרב הראשון של הפלמ"ח שבו נפלו לוחמים במהלך לחימה, והאבדות היו קשות.
* תגובה בריטית: המבצע הוביל לתגובה בריטית חריפה, שכללה השתוללות של חיילים ושוטרים בריטים בתל אביב ובסביבתה, בה נפצעו עשרות אזרחים יהודים ונפגע רכוש.
* הלוויה המונית: ארבעת ההרוגים זכו להלוויה המונית, בה השתתפו כ-50,000 איש. הלוויה, שנערכה בבית העלמין בנחלת יצחק במזג אוויר סוער, הפכה למפגן תמיכה אדיר של תושבי תל אביב בתנועת המרי ובמאבק נגד שלטון המנדט הבריטי. היא ביטאה את הנחישות של היישוב להמשיך במאבק למען פתיחת שערי הארץ ועצמאות.
* סמל למאבק: "ליל המשטרות" בכלל, והאירועים בשרונה בפרט, הפכו לסמל למאבק המזוין נגד הבריטים ולנחישות היישוב היהודי.
הקרב בשרונה בליל המשטרות היה אירוע מכונן בתולדות המאבק לעצמאות ישראל, שהדגיש את המחיר הכבד של המאבק המזוין אך גם את נחישות הלוחמים והעם.

תל אביב, כמרכז האורבני הגדול ביותר של היישוב היהודי בתקופת המנדט הבריטי, ועם חוף הים הארוך והנגיש שלה (ובשלב מסוים גם עם נמל תל אביב), שימשה כיעד חשוב להגעתן של אוניות מעפילים. למרות שהנמל הראשי לעלייה (חוקית ובלתי חוקית) היה נמל חיפה, תל אביב הייתה נקודת עגינה מועדפת עבור רבות מהאוניות הבלתי לגאליות, בעיקר בגלל יכולת הקהילה היהודית הגדולה לסייע בהורדה ובקליטה של המעפילים. מאפייני הגעת אוניות מעפילים לתל אביב:
* הורדה חשאיות בחוף: בניגוד לנמלים רשמיים, שבהם הבריטים שלטו והמעפילים נתפסו אוטומטית, בחוף תל אביב התאפשרה הורדה חשאית של המעפילים. סירות קטנות של הפלמ"ח וה"הגנה" היו ניגשות לאונייה, מורידות את המעפילים ומובילות אותם לחוף.
* סיוע תושבי העיר: תושבי תל אביב לקחו חלק פעיל במבצעי ההורדה. הם התגייסו להחביא את המעפילים בבתיהם, להלבישם בבגדים יבשים, לספק להם מזון ולהסיע אותם למקומות מסתור או ליישובים אחרים. הדבר יצר לעיתים קרובות תמונה של המוני אדם רצים אל החוף כדי לסייע למעפילים.
* מבצעי הסחה וחיפוי: ה"הגנה", ובשלבים מסוימים גם האצ"ל והלח"י (שארגנו גם הם אוניות מעפילים משלהם), תכננו מבצעי הסחה וחיפוי סביב מבצעי ההורדה בחוף. אלה כללו חסימת דרכים, פיזור מסמרים, פיצוץ מטענים קטנים כדי למשוך את תשומת לב הבריטים למקומות אחרים, והתנגדות פיזית במקרה של ניסיון תפיסה.
* האופי הפוליטי של ההעפלה: כל אוניית מעפילים שהגיעה, ובוודאי כזו שנעצרה בקרבת חוף מאוכלס כמו תל אביב, הפכה לאירוע תקשורתי ופוליטי. היא הדגישה את המאבק על העלייה, את אכזריות מדיניות ה"ספר הלבן" הבריטית ואת הנחישות היהודית. הפגנות תמיכה והזדהות היו נפוצות סביב אירועים אלו בתל אביב.
אוניות מעפילים בולטות שהגיעו או ניסו להגיע לתל אביב:
* פאריטה (1939): אוניית מעפילים שאורגנה על ידי תנועת בית"ר (קשורה לתנועה הרוויזיוניסטית ולאצ"ל). האונייה עלתה על שרטון מול חופי תל אביב. המעפילים נעצרו על ידי הבריטים.
* וולוס (1934): נחשבת לאחת מאוניות המעפילים הראשונות, שיזמו קבוצות "החלוץ" וה"הגנה". חלק מנוסעיה הורדו בחופים שונים בארץ, וייתכן שגם בסמוך לתל אביב. הפלגה שנייה של ה"וולוס" בספטמבר 1934 התקשתה להוריד מעפילים ואולצה לחזור ללב ים.
* אורד וינגייט (1946) – "ליל וינגייט": זהו אירוע בולט במיוחד. בליל ה-25-26 במרץ 1946 תוכנן מבצע רחב היקף של ה"הגנה" (במסגרת תנועת המרי העברי) להורדת מעפילים מהאונייה "אורד וינגייט" בחוף תל אביב. המטרה הייתה לנצל את ריכוז האוכלוסייה היהודית כדי להקשות על הבריטים לתפוס את המעפילים. תוכנן מבצע הטעיה והסחה מורכב.
* לצערנו, המבצע סוכל חלקית. האונייה נתפסה במרחק רב מהחוף, והיתקלויות בין כוחות ה"הגנה" לכוחות בריטיים בשטח תל אביב הובילו לאבדות. במבצע זה נהרגה ברכה פולד, מפקדת חוליה בפלמ"ח, והפכה לסמל. הלוויתה הפכה להפגנת מחאה ענקית בתל אביב. למרות הכישלון בהורדת המעפילים מהאונייה הספציפית, המבצע הדגיש את הנחישות של היישוב במאבקו נגד הבריטים.
* מדינת היהודים (1947): אונייה זו, ובה כ-2,664 מעפילים, נתפסה על ידי הבריטים בסמוך לחופי תל אביב. היא נגררה לנמל חיפה, והמעפילים גורשו למחנות המעצר בקפריסין.
* אוניות רכש בתקופת ההכרזה על המדינה (1948): לקראת הכרזת המדינה ובמהלך מלחמת העצמאות, הגיעו למעגן תל אביב מספר אוניות רכש שהביאו נשק ותחמושת חיוניים לצה"ל שבדרך. אלו לא היו אוניות מעפילים במובן הקלאסי של "העפלה בלתי לגאלית", אך הן נשאו משקל היסטורי עצום ושימשו כאמצעי קריטי לביטחון היישוב.
* "מדינת ישראל" (מאי 1948): אוניית מעפילים זו, כשמה שונה "אורכידיאה", הגיעה לחוף תל אביב ב-16 במאי 1948, יום לאחר הכרזת המדינה. עם זאת, תל אביב הותקפה על ידי מטוסים מצריים, והאונייה נדרשה לצאת לים שוב למען בטיחותה.
חשיבות תל אביב בהעפלה:
העיר תל אביב הייתה לא רק יעד פיזי לאוניות מעפילים, אלא גם סמל למאבק. היכולת של המוסדות, המחתרות ותושבי העיר להתגייס כולם למען קליטת המעפילים, גם תחת איום בריטי, הדגישה את רוח הלחימה והסולידריות הלאומית. הדי התנגשויות והאבדות סביב מבצעי ההורדה חיזקו את התמיכה הציבורית בהעפלה ובמאבק להקמת מדינה יהודית עצמאית.