סיורים טיולים וימי גיבוש בעקבות אישים ירושלמיים וסורמלו.
הקשר של יוסי בנאי לסורמלו, אפשר להבין יותר.
אברם סורמלו (שכונה בחיבה "סורמלו" או "סוראמלו") היה דמות ירושלמית ידועה, שהיה מקור השראה מרכזי ליוסי בנאי (וגם לדן בן אמוץ). מה ידוע על אישיותו של אברם סורמלו בהקשר של יוסי בנאי:
* מספר סיפורים מלידה: סורמלו היה ידוע כאדם "תמיד עליז, תמיד חייכן, ותמיד היה לו מה לספר. כאילו נולד האיש עם שק מלא סיפורים". הוא היה נוהג לספר מעשיות יפות, משלים עתיקים וסיפורי אהבה.
* הווי ירושלמי: הוא סיפר בגוף ראשון על ההווי של סמטאות ירושלים ואנשיה, מאזור מחנה יהודה ועד רחביה.
* חלק מהבוהמה הירושלמית: סורמלו היה מוכר בקרב הבוהמה הירושלמית.
* השראה ליצירותיו של בנאי: יוסי בנאי, יחד עם דן בן אמוץ, נהגו לספר את סיפוריו של סורמלו בהופעותיהם בטלוויזיה וברדיו, וגם בספרים שכתבו. בנאי אף הוציא ספר בשם "מסיפורי אברם סוראמלו" ומופעים בשם "שובו של הסוראמלו", המבוססים על סיפוריו והגיגיו של סורמלו.
* הומור וציניות: סורמלו היה ידוע בהומור שלו, שלעיתים נטה לציניות. לדוגמה, הוא תיאר את דן בן אמוץ כקמצן נורא, עד כדי כך שלימד את ילדיו כתב ברייל כדי לחסוך בחשמל. הוא גם סיפר: "הייתי פעמיים בחיפה. בשתי הפעמים היה סגור".
* מקצועותיו: סורמלו עבד בין היתר כנהג אמבולנס להובלת מתים וכנהג מונית. הוא גם פתח מסעדה בשם "עלי-בבא" במוסררה עם שותפו הערבי אבו עאבד, עם סיסמה מיוחדת: "המקום הזה נועד עבור החיים בשביל לאכול, ולא עבור אלה האוכלים בשביל לחיות. מן האחרונים לא תהיה פרנסה."
למעשה, סורמלו היה מעין "אוצר חי" של סיפורים ואמרות כנף מהווי ירושלים, ויוסי בנאי תרם רבות להנצחת דמותו הייחודית וסיפוריו לקהל הרחב.
שכונות נחלאות ומחנה יהודה בירושלים הן לב ליבה של עולם הרבנות הספרדית והאשכנזית גם יחד, ורבנים רבים, מהבולטים והמשפיעים בדורות האחרונים, פעלו, התגוררו או קשורים באופן הדוק לאזור. הנה כמה מהם:
רבנים בולטים משכונות נחלאות ומחנה יהודה:
* הרב אריה לוין ("רב האסירים" או "הצדיק הירושלמי") (1885-1969): אמנם לא התגורר בלב נחלאות-מחנה יהודה ממש, אך פעל רבות בירושלים והיה ידוע בכינויו "אבי האסירים" על ביקוריו אצל אסירי המחתרות בתקופת המנדט הבריטי. ביתו ברחוב משכית היה מוקד עלייה לרגל, ודמותו מסמלת אהבת ישראל וחסד.
* הרב בן ציון אבא שאול (1924-1998): מגדולי פוסקי ההלכה הספרדים בדור האחרון וראש ישיבת "פורת יוסף". הרב אבא שאול נולד וגדל בירושלים, והיה דמות תורנית משמעותית מאוד בעולם התורה הספרדי. רבים ממתלמידיו וממשיכי דרכו מתגוררים באזור.
* הרב מרדכי אליהו (1929-2010): הראשון לציון והרב הראשי לישראל לשעבר. הרב אליהו, שנולד בעיר העתיקה, עבר להתגורר והקים את בית מדרשו בשכונת קריית משה הסמוכה, אך השפעתו ניכרה בכל ירושלים ובפרט בקהילות הספרדיות.
* הרב עובדיה יוסף (1920-2013): אחד מגדולי הדור האחרונים, פוסק הלכה מובהק ומנהיגה הרוחני של היהדות הספרדית. הרב עובדיה יוסף גדל בשכונת הבוכרים, אך ביתו וישיבותיו היוו מוקד לכלל הציבור הירושלמי, ורבים מתלמידיו וצאצאיו קשורים לאזור מחנה יהודה-נחלאות.
* הרב רחמים לוי (1930-2013): היה רב שכונת נחלאות למשך עשרות שנים, מנהל מחלקת הכשרות ברבנות הראשית ומרבני העדה הטורקית בישראל. דמות מרכזית ומוכרת בקרב תושבי השכונה. רחוב בירושלים נקרא על שמו.
* הרב אליהו נבון: בין הרבנים הראשונים שנרשמו לדיור בשכונת מחנה יהודה עם הקמתה בסוף המאה ה-19.
* הרב הראשי מאיר פניג'ל: גם הוא נמנה על הרבנים הראשונים שהתיישבו במחנה יהודה.
* רבי ישראל דב פרומקין: עורך "החבצלת", גם הוא בין הרבנים הראשונים במחנה יהודה.
* הרב נסים אלישר: בנו של הראשון לציון הרב יש"א ברכה (יעקב שאול אלישר), ממייסדי שכונת נחלת אחים בנחלאות, שהוקדשה לזכר בנו.
* הרב יונה ראם ורבי אליהו ראם: רבני שכונת "כרם אברהם" שהייתה חלק מנחלאות.
בתי כנסת וישיבות: לאורך ההיסטוריה, נחלאות ומחנה יהודה שימשו כר פורה להקמת בתי כנסת וישיבות, שחלקן הפכו למרכזים תורניים חשובים:
* ישיבת "שפת אמת" של חסידי גור (הוקמה ב-1925 במחנה יהודה).
* בית כנסת "נחלת אחים" (במרכז שכונת נחלת אחים).
* ישיבת "עץ חיים": סניף של הישיבה שכן בנחלאות, וכן ישיבה בשם "תורת ירושלים" ששימשה כמכינה לישיבת מרכז הרב.
* ישיבת הרב שלום שרעבי: מוסד תורני בלב נחלאות.
השילוב של שכונות ותיקות, קהילות עולים מגוונות ובתי כנסת וישיבות רבים, יצר ברצף השכונות נחלאות ומחנה יהודה ריכוז של תלמידי חכמים ורבנים שהשפיעו ומשפיעים רבות על המרקם הדתי והחברתי בירושלים ובישראל כולה.
כעיר בעלת היסטוריה עשירה ורובד תרבותי עמוק, שימשה השראה ובית לרבבות יוצרים. הנה כמה מהבולטים שבהם, ומה מיוחד בהם:
סופרים ומשוררים ירושלמים בולטים:
* ש"י עגנון (שמואל יוסף עגנון) (1888-1970):
* מה מיוחד בו: זוכה פרס נובל לספרות (יחד עם נלי זק"ש). נחשב לאחד מגדולי הסופרים העבריים המודרניים. אף שלא נולד בירושלים, הוא התגורר בה למעלה מ-40 שנה (בשכונת תלפיות). ירושלים והחיים הדתיים-מסורתיים בה היוו השראה וחלק בלתי נפרד מיצירתו. כתיבתו משלבת עברית עשירה ורבדים היסטוריים, דתיים ופסיכולוגיים.
קשר לירושלים: בתיו בירושלים (ברחוב קלאוזנר בתלפיות) הפכו למוזיאון ומרכז תרבות. יצירות רבות שלו עוסקות בירושלים ובאווירתה ("תמול שלשום", "עד הנה" ועוד).
* יהודה עמיחי (1924-2000):
* מה מיוחד בו: מגדולי המשוררים העבריים המודרניים, מפורסם בזכות שירתו האישית, הנגישה והמרגשת. עמיחי היה אומן השימוש בשפה יומיומית בשירה, ובכך הפך את השירה העברית למחוברת יותר לחיי האדם הפשוט. יצירתו שופעת דימויים מקוריים, הומור, אירוניה וכאב.
* קשר לירושלים: אף הוא לא יליד ירושלים, אך עבר אליה בילדותו והתגורר בה רוב חייו (בשכונת ימין משה). ירושלים על מורכבותה, יופיה, כאביה וקדושתה, נוכחת כמעט בכל שיר ושיר שלו, ומשמשת רקע, השראה ואף דמות בפני עצמה ביצירתו. שיריו מלאים באזכורים ספציפיים למקומות, רחובות ואנשים ירושלמים.
* זלדה (זלדה שניאורסון-מישקובסקי) (1914-1984):
* מה מיוחד בה: משוררת דתית-חסידית, הידועה בשירתה המיסטית, הרוחנית והאישית העמוקה. שירתה נעה בין אמונה ותשוקה לאל, לבין עולם הטבע והיומיום. סגנונה היה ייחודי, נאיבי לכאורה אך בעל עומק פילוסופי ורוחני רב. היא כתבה על כאב ואובדן, אך גם על התעלות רוחנית.
* קשר לירושלים: התגוררה כל חייה הבוגרים בירושלים, רובם בשכונת כרם אברהם. למרות שהייתה מופנמת וצנועה, הייתה דמות בולטת ומוערכת בעולם הספרותי בירושלים ובכלל. האווירה הירושלמית, יחד עם השפעות חסידיות, חדרו לשיריה.
* עמוס עוז (1939-2018):
* מה מיוחד בו: אחד מגדולי הסופרים הישראלים בכל הזמנים, זוכה פרס ישראל ומועמד חוזר לפרס נובל. יצירתו עוסקת לעיתים קרובות בפסיכולוגיה של הדמויות, בקונפליקטים אישיים ולאומיים, ובנושאים כמו שואה, ציונות וזהות ישראלית. סגנונו מדויק, עשיר ונוגע ללב.
* קשר לירושלים: נולד וגדל בירושלים (בשכונת כרם אברהם), ורבים מספריו מתארים את ירושלים של ילדותו ובגרותו ("סיפור על אהבה וחושך" הוא אולי הדוגמה הבולטת ביותר). ירושלים היא לא רק רקע ביצירתו, אלא לעיתים קרובות דמות מרכזית בעלת משמעות סמלית.
* דוד גרוסמן (נולד ב-1954):
* מה מיוחד בו: אחד הסופרים המובילים בישראל ובעולם, זוכה פרסים רבים (כולל פרס מאן בוקר הבינלאומי). כתיבתו מאופיינת בעומק פסיכולוגי, רגישות חברתית ומוסרית, ושפה עשירה. הוא עוסק בסכסוך הישראלי-פלסטיני, בכאב אישי ולאומי, ובמצבים אנושיים מורכבים.
* קשר לירושלים: נולד, גדל ומתגורר בירושלים. למרות שחלק מיצירותיו מתרחשות במקומות אחרים, ירושלים ואווירתה משמשות לעיתים קרובות כרקע וכתשתית למאבקים הפנימיים והחיצוניים של גיבוריו.
* א.ב. יהושע (אברהם ב. יהושע) (1936-2022):
* מה מיוחד בו: סופר, מחזאי ופובליציסט ישראלי בולט, זוכה פרס ישראל ופרסים בינלאומיים רבים. ספריו מתאפיינים במבנים מורכבים, אלגוריות, עיסוק בזהות ישראלית-יהודית, ובסוגיות חברתיות ופוליטיות. קשר לירושלים: נולד וגדל בירושלים, למד באוניברסיטה העברית והתגורר בה בחלק משמעותי מחייו. חלק מיצירותיו מתרחשות בירושלים, והעיר על רבדיה השונים והקונפליקטים שבה, נוכחת ברקע או בחזית יצירתו.
* חיים גורי (1923-2018):
* מה מיוחד בו: מגדולי המשוררים והיוצרים בישראל, איש הפלמ"ח ולוחם מלחמת העצמאות. שירתו מתאפיינת בלשון צלולה וברורה, נוגעת בנושאי שואה, זיכרון, שכול, אהבת הארץ וכיסופים לשלום. קולו היה אחד הקולות המוסריים הבולטים בתרבות הישראלית.
* קשר לירושלים: אף על פי שנולד בתל אביב, הוא התגורר שנים רבות בירושלים, בעיקר בשכונת טלביה. ירושלים הייתה עבורו עיר השראה, והוא עסק רבות במאורעותיה ההיסטוריים, בפרט במלחמת העצמאות ומאבקיה.
* אלי עמיר (נולד ב-1937):
* מה מיוחד בו: סופר ישראלי, יליד בגדד, שהגיע לארץ כילד ונשלח לכפר נוער. ספריו עוסקים רבות בחוויית העלייה לישראל, קשיי הקליטה, הפערים התרבותיים והזהות המזרחית.
* קשר לירושלים: התגורר בירושלים שנים רבות, שימש בתפקידים ציבוריים בכירים (כמו מנהל לשכת שר הקליטה). ירושלים, על שכונותיה וההווי הציבורי שבה, מופיעה לעיתים קרובות בספריו כרקע לעלילותיו.
אכן, הגימנסיה העברית רחביה (ולאחר מכן בית הכרם), ובפרט גימנסיה בית הכרם בירושלים (שלימים הפכה לתיכון ליד האוניברסיטה), הייתה מוסד חינוכי שהעמיד דורות של תלמידים, והייתה ידועה בסגל המורים המעולה שלה. רבים מהמורים שם היו דמויות בולטות, משפיעות ומלאות השראה.
מורים מובילים בגימנסיה בית הכרם ירושלים:
* ד"ר ברוך בן-יהודה (בוריס אסטרוג):
* תפקידו וייחודו: היה המנהל האגדי של הגימנסיה במשך שנים רבות (מ-1932 עד 1957). בן-יהודה נחשב לאחד ממעצבי דמותה של הגימנסיה. הוא דגל בחינוך הומניסטי רחב, ידע כללי עשיר, חינוך לאזרחות טובה וטיפוח מצוינות. הוא היה סמכותי אך אהוב, והטביע את חותמו על אלפי תלמידים. בזכותו, הגימנסיה נחשבה לאחד מבתי הספר הטובים והיוקרתיים בארץ. הוא גם היה פעיל ציבורי חשוב.
* פרופ' אפרים אלימלך אורבך:
* תפקידו וייחודו: מגדולי חוקרי התלמוד והמחשבה היהודית, זוכה פרס ישראל. לפני שהפך לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית, שימש כמורה בכיר לתלמוד ותנ"ך בגימנסיה בית הכרם (מ-1940 עד 1953). הוא היה ידוע כבעל ידע אנציקלופדי, כושר הסברה יוצא דופן, ודמות כריזמטית שהלהיבה את תלמידיה. רבים מתלמידיו העידו שהשפעתו עליהם הייתה עצומה, והוא פתח בפניהם עולם שלם של לימוד תורה ומחשבה.
* ישראל פלאי (פלבסקי):
* תפקידו וייחודו: מורה למתמטיקה, שנודע בכינוי "פלאי האדיר". הוא היה מורה קפדן ותובעני, אך גם יצירתי ומצחיק, שהצליח להנגיש את המתמטיקה גם לתלמידים שהתקשו בה. סיפורים רבים ואגדות אורבניות נקשרו סביבו בקרב בוגרי הגימנסיה. תלמידים רבים זוכרים אותו כמי שלימד אותם חשיבה מדויקת וביקורתית, ולא רק מתמטיקה.
* ד"ר עליזה שמרוק (שוורצמן):
* תפקידה וייחודו: מורה לספרות עברית וכללית. שמרוק הייתה דמות כובשת ומרתקת, שהצליחה להעביר את אהבתה לספרות לתלמידיה. היא הייתה בעלת ידע עצום, רגישות אמנותית, וכישרון נדיר להאיר טקסטים ספרותיים. לאחר מכן שימשה גם כמרצה בכירה באוניברסיטה העברית.
* ד"ר שמעון בודנהיימר: תפקידו וייחודו: מורה ובהמשך מפקח על החינוך הפיזי. בודנהיימר היה איש רוח וגוף, שדגל בחינוך גופני כחלק אינטגרלי מהתפתחותו של האדם השלם. הוא ייצג גישה חינוכית ששילבה בין חינוך אקדמי גבוה לבין חשיבות הפעילות הגופנית והבריאות.
מה מיוחד בהם ובגימנסיה:
* גישה חינוכית הוליסטית: המורים בגימנסיה, ובראשם ד"ר ברוך בן-יהודה, דגלו בחינוך רחב היקף, שלא התמקד רק בציונים אלא בבניית אדם שלם – בעל ידע, תרבות, ערכים ואזרחות טובה.
* מצוינות אקדמית: רבים מהמורים היו בעצמם חוקרים, סופרים או אנשי רוח בעלי שיעור קומה, מה שהעשיר את ההוראה ושימש השראה לתלמידים.
* השפעה ארוכת טווח: בוגרי הגימנסיה, שכללו לימים שמות כמו עמוס עוז, יהודה עמיחי, א"ב יהושע, בני משפחת בנאי ועוד רבים וטובים, העידו לא פעם על ההשפעה העצומה של המורים הללו על דרכם האישית והמקצועית. אווירה ייחודית: המורים יצרו בגימנסיה אווירה של רצינות לימודית לצד פתיחות, חשיבה ביקורתית, ועידוד יצירתיות ודיון.
מורים אלו, יחד עם רבים אחרים שפעלו בגימנסיה, הפכו אותה למוסד חינוכי מכונן בתולדות ירושלים ומדינת ישראל, ועיצבו את דמותם של דורות שלמים.
להלן ראשי עיריית ירושלים מאז הקמת המדינה, לפי סדר כהונתם:
* דניאל אוסטר (1948–1951) – ראש העיר הראשון של ירושלים לאחר קום המדינה.
* שלמה זלמן שרגאי (1951–1952)
* יצחק קריב (1952–1955)
* גרשון אגרון (אגרונסקי) (1955–1959)
* מרדכי איש-שלום (1959–1965)
* טדי קולק (1965–1993) – כיהן במשך תקופה ארוכה במיוחד, ובתקופתו אוחדה העיר.
* אהוד אולמרט (1993–2003)
* אורי לופוליאנסקי (2003–2008)
* ניר ברקת (2008–2018)
* משה ליאון (2018 ואילך) – ראש העיר המכהן.
*************"*********************